נפגעת? לבירור זכויותיך ולתיאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות הזן פרטיך ואנו ניצור עמך קשר בהקדם


 סמן/י להתקשרות מיידית

נפגעת? לבירור זכויותיך ולתיאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות הזן פרטיך ואנו ניצור עמך קשר בהקדם

שאלה: שליח תן ביס 10bis נפגע בתאונת דרכים בדרך למשלוח, האם הוא יכול להגיש תביעת פיצויים?

תשובה: כן, תאונה בה נפגע שליח במסגרת עבודתו הינה תאונת דרכים המוגדרת בחוק גם כתאונת דרכים המזכה בפיצוי מחברת הביטוח וגם מהמוסד לביטוח הלאומי בהיותה תאונת עבודה.


שאלה: האם גם תן ביס 10bis שעובד עם קטנוע שבבעלותו זכאי לפיצוי?

תשובה: כן,  לצד חברות שונות המספקות לשליחים קטנוע לצורך עבודה בפלטפורמות כדוגמת תן ביס 10bis אשר דואגות לפוליסת ביטוח חובה לקטנוע, קיימים שליחים רבים שעובדים באמצעות קטנוע שבבעלותם.

ככל ובמועד התאונה בוטח הקטנוע של השליח בפוליסת ביטוח חובה הוא זכאי לפיצוי היות והתאונה מוגדרת כתאונת דרכים וגם כתאונת עבודה.


שאלה: האם גם שליח תן ביס 10bis שעובד עם אופניים זכאי לפיצוי?

תשובה: כן, קודם כל שליח תן ביס 10bis שעובד עם אופניים זכאי להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי היות והתאונה הינה תאונת עבודה.

בנוגע לאפשרות שלו להגיש תביעה כנגד חברת ביטוח כלשהי, התשובה תלויה באופן התרחשות התאונה.

ככל והתאונה התרחשה במעורבות רכב, עומדת בפניו האפשרות להגיש תביעה גם כנגד חברת הביטוח המבטחת את הרכב.

ראוי לציין כי נכון למועד כתיבת שורות אלו קיים חוסר וודאות בנוגע למעמד המשפטי של נפגעי תאונות אופניים חשמליים להגיש תביעת פיצויים כנגד חברת ביטוח.


 נפגעת בתאונת-דרכים? צור קשר לתיאום פגישה ולבירור זכויותיך! 03-5230007 או לחץ כאן


פסק דין: פיצוי בסך 98,000 ש”ח עקב תאונת-אופנוע

  1. התובע, המוסד לביטוח לאומי, שילם למר שמואל לוי (להלן: “הנפגע“) תגמולים שונים בגין תאונת דרכים שאירעה לו ביום 17/1/2007 (להלן: “התאונה“). ביום 19/12/2011 דרש התובע מהנתבעת את החזר הגמלאות והקצבאות שהנפגע קיבל ושהוא עתיד לקבל, בהתאם להסכם רב השנים שנחתם בין הצדדים ביום 2.1.1979 (להלן: “ההסכם“). ההסכם בוטל זה מכבר, אך לצורך תביעה זו, הצדדים לא חלקו, כי הוא חל על המקרה נושא דיוננו.
  2. אין מחלוקת, כי התאונה ארעה שעה שהנפגע עצר את המשאית בה נהג בצד הדרך בשל תקלה וחצה את הכביש לכיוון תחנת דלק המצויה בסמוך. בעת חציית הכביש, פגע בנפגע אופנוע המבוטח על ידי הנתבעת. הצדדים חלוקים בשאלה, האם הנתבעת, כמבטחת נהג האופנוע, אחראית לשפות את התובע על נזקי הנפגע, או שמא מבטחת משאית הנפגע היא זו שאחראית לשפות את התובע, בהיות הארוע בבחינת “תיקון דרך” של המשאית כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975 (להלן: “חוק הפיצויים“). ככל שתקבע אחריות הנתבעת, חלוקים הצדדים בנוגע לשאלה האם ריבית הפיגורים כפי שהיא קבועה בסעיף 6 להסכם חלה בנסיבות בהן הייתה מחלוקת כנה וכן בגובה שכ”ט ב”כ התובע. אדון לפיכך במחלוקות בין הצדדים, ראשון ראשון ובמידת הצורך אחרון אחרון.
  3. למען שלמות התמונה יובהר, כי מאחר והמשאית הוותה רכב בשירות המעביד אין לתובע זכות לחזור אל מבטחת המשאית ומשכך זו גם אינה צד לתביעה זו.

יוסף עוד, כי תביעת הנזיקין שהגיש הנפגע הסתיימה בפשרה לפיה מבטחת המשאית והנתבעת כמבטחת האופנוע חלקו בפיצוי הנפגע בחלוקה שווה, אף כי אין מחלוקת בין הצדדים כי סעיף 3 לחוק הפיצויים, הדן בתאונה בה היו מעורבים מספר כלי רכב לא חל ואין כל טענה, כי יש מקום לחלוקת הפיצוי בין שתי המבטחות, משכך, לא אדון כלל באפשרות זו.

“תיקון דרך” של המשאית או תאונת דרכים עם הולך רגל, לה אחראי האופנוע?

  1. כאמור, עומדת להכרעה השאלה, האם בנסיבות שהוכחו מדובר ב”תיקון דרך” של המשאית או תאונת דרכים עם הולך רגל, לה אחראי נהג האופנוע. אבחן איפוא את נסיבות התרחשות התאונה, התשתית הנורמטיבית ויישומה על המקרה הסצפיצי.

נסיבות התרחשות התאונה

  1. מטעם הנתבעת העיד הנפגע, אשר סיפר על נסיבות התרחשות התאונה. הנפגע סיפר, כי במהלך הנסיעה נוכח, כי קיימת תקלה במשאית ולא הייתה כל אפשרות להמשיך בנסיעה משכך עצר את המשאית בצד הימני ביותר בכביש 4 מכיוון דרום לצפון ממול תחנת דלק הסיירים, הדליק אורות מצוקה וירד בזהירות למרות הכביש הלא בטיחותי. בדיקתו העלתה, כי נקרעה הרצועה של האלטרנטור. הנפגע הסביר, כי מדובר בתקלה פשוטה שביכולתו לתקנה ולהמשיך בנסיעה, מבלי להדרש לעלות הכספית של תיקון דרך. הנפגע הרים את הקבינה של המשאית לראות שלא מדובר בתקלה חמורה יותר, שלף את הרצועה והחזיק אותה ביד. הנפגע הבהיר, כי מאחר והייתה במשאית סחורה יקרה שהייתה מיועדת לשופרסל ומבחינתו היה חיוני ביותר להמשיך בנסיעה חיפש עזרה במספר אפיקים – הוא קרא לחבריו במכשיר המירס וביקש סיוע וכן בהמשך עדותו הסתבר, כי גם פנה למוסך המטפל במשאית ובדק אפשרות שישלחו לו שליח עם הרצועה. כשהרצועה התקולה בידו החל הנפגע לחצות את הכביש לכיוון תחנת הדלק שנמצאת בסמוך. לדבריו, כלי הרכב בכביש עצרו ונתנו לו להעבור וכשהגיע לשוליים, כ- 2 מטר ממעקה הבטיחות פגע בו האופנוע המבוטח על ידי הנתבעת והעיף אותו מני אז איבד את ההכרה ואינו זוכר כלום.

הנפגע שב והבהיר, כי חצה את הכביש כדי שמישהו יתן לו את הרצועה, כי קבע עם חבר שלו במירס שישלח לו שליח שיביא לו את הרצועה וכאשר חצה את הכביש היה עם הרצועה ביד. הנפגע הוסיף, כי התכוון לקבל רצועה חדשה מאותו בחור ורצה להגיע עם הסחורה כמו שצריך לשופרסל ואז ללכת אולי למוסך.

בחקירה הנגדית, עומת הנפגע עם הגרסה שמסר במסגרת התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (סומן ת/1), על פיה, חצה את הכביש על מנת להכנס לתחנת דלק הסיירים במטרה לרכוש רצועה תחליפית לזו שנקרעה והשיב, כי הכתוב שם אינו מדויק, שכן חצה את הכביש על מנת לקחת את הרצועה מאותו אדם שאמור היה להגיע להביא לו ואם היה מבקש כסף היה משלם לו.

הנפגע אף עומת עם טופס בקשה לקביעת דרגת נכות (ת/2), בו נרשם, כי קבע עם עובד המוסך שלו שיפגש עמו בתחנת הדלק ויביא לו את הרצועה, והשיב, כי הוא זוכר ששילב את זה עם כמה אנשים, עם נהג משאית ששאל מה קרה ואמר שימצא אבל בכל זאת אמר שינסה להתקדם עם זה, כי לא סמך על זה שהוא יביא ולכן דיבר עם כמה אנשים על הרצועה.

הנפגע נשאל, אם התכוון לעבור את כל הנתיבים שבכיוון נסיעתו, את כל הנתיבים של הצד השני ואז להכנס לתחנת הדלק והשיב “אולי כן ואולי לא, אולי עד השוליים. אולי הייתי ממשיך ואולי הייתי עוצר. אולי הבחור שבא היה עוזר לי ואז הייתי חוצה בחזרה את כל הנתיבים” (עמ’ 6 לפרוטוקול שורות 5-3), כאשר הגיע מישהו בכלל לצד השני והשיב, כי אינו יודע ואף אינו יודע מי אמור היה להגיע ומי שהיה מגיע ראשון היה עוזר לו.

  1. עדותו של הנפגע בעניין הנסיבות שקדמו לתאונה, מהווה עדות יחידה של בעל דין. בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות, (נוסח חדש), התשל”א-1971, על בית המשפט להתייחס בזהירות לעדות מסוג זה ולפרט מה הניעו להסתפק בה. במקרה דנן, לנפגע אין אינטרס בתביעה במיוחד כאשר תביעתו שלו הסתיימה ואין סיבה שלא יאמר את הדברים כהוויתם. הלכה למעשה, גירסתו של הנפגע לא הייתה במחלוקת ממשית בין הצדדים, אף כי לא ניתן להתעלם מן הניאונסים בגירסת הנפגע למל”ל לעומת עדותו בביתה משפט, כאשר ניכר, כי עדותו של הנפגע בבית המשפט עברה התפתחות מסויימת מן הגרסאות המוקדמות שנמסרו לביטוח הלאומי, על פי אחת מהן חצה את הכביש על מנת לרכוש רצועה מתחנת דלק הסיירים (ת/1) ולפי האחרת קבע עם עובד המוסך שלו שיפגש עמו בתחנת הדלק ויביא לו את הרצועה ונפגע תוך כדי חציית הכביש (ת/2). אציין, כי הנפגע הכחיש את חתימתו על ההודעה במשטרה ולכן איני מתייחסת לגרסה שם.

בנסיבות שהתבררו, בשים לב לעדותו של הנפגע ולגרסאות שמסר ניתן לקבוע, את העובדות כדלקמן –

  • א. הנפגע חש בתקלה במשאית והחנה את המשאית בשולי הדרך, שכן לא יכל להמשיך בנסיעה.
  • ב. הנפגע בירר בעצמו את מהות התקלה והגיעה לכדי מסקנה שנקרעה רצועת האלטרנטור.
  • ג. הנפגע שלף בעצמו את הרצועה התקולה והחל בפעולות שעיקרן בברור טלפוני על מנת להשיג רצועה תחליפית.
  • ד. מדובר בתקלה שהנפגע יכל להתגבר עליה בעצמו ולו לטווח הנסיעה המיידי על מנת לסיים את עבודת אותו היום.
  • ה. הנפגע חיפש מזור במספר ערוצים, בין במוסך ובין בקרב חבריו נהגי המשאיות.
  • ו. הנפגע קיבל ככל הנראה תשובות חלקיות מאותם ערוצים וסבר, כי יש אפשרות ממשית ששליח שבידו רצועה נמצא בדרכו אליו, אולם הנפגע לא ידע מי נמצא בדרכו אליו, מתי יגיע, לא שוחח עם אותו שליח ולא קבע עמו מקום מפגש.
  • ז. הנפגע סבר שתחנת הדלק הנמצאת ממול היא מקום סביר להפגש ומשכך חצה את הכביש כשהרצועה התקולה בידו על מנת לקדם את תיקון המשאית ואולם, כאמור, מבלי שיהיו בידו פרטים מדוייקים, מי יגיע, מתי יגיע ולהיכן יגיע.
  • ח. לפי התמונות שהוצגו (ת/4, ת/5, ת/6), בין מקום עמידת המשאית לבין תחנת הדלק מפריד כביש דו סטרי, כאשר בכל כיוון 4 נתיבי נסיעה לפחות. מדובר בכביש מהיר, שחצייתו במקום זה טומנת בחובה סיכון לא מבוטל. מהתמונות עולה כי קיימת גדר הפרדה גבוהה יחסית המקשה על המעבר בין הנתיבים, אולם הנפגע הכחיש קיומה של גדר כזו במועד האירועים.

טענות הצדדים

  1. לאחר שמיעת גרסת הנפגע, טען כל אחד מהצדדים, כי הצדק עם עמדתו והפנה לפסיקה רבה התומכת לטענתו בעמדה.

ב”כ התובע טען, כי לא מתקיימים התנאים על מנת שהארוע יחשב ל”תיקון דרך” כמשמעותו בחוק, שכן לא מתקיים התנאי כפי שנקבע בפסיקה לפיו הטיפול חייב להתבצע ברכב עצמו, שכן בעת התאונה הנפגע הפסיק את פעולת התיקון וחצה את הכביש כדי להגיע לצד השני במטרה לנסות לקבל עזרה ממשהו שיביא לו רצועה חליפית, כאשר הוא לא ידע מי בדיוק אמור להגיע. לפי טענה זו יש משמעות לסיכון שנוצר מעצם פעולת החציה של הכביש המהיר שהיה בין מספר רב של מסלולים – מדובר בסיכון עצמאי שאינו נובע מהרכב. הוסיף ב”כ התובע, כי הלכה למעשה, לא מתקיים גם התנאי תיקון עצמי במשאית, שכן הנפגע העיד שהתעתד להגיע למוסך.

ב”כ הנתבעת טען לעומתו, כי לפי הפסיקה הנפגע ביצע פעולה של תיקון ברכב ומתקיימים כל התנאים, כאשר עצם הבאת הרצועה היתה אמורה לקדם את התיקון ברכב והנפגע התכוון לבצע את התיקון בעצמו. ב”כ הנתבעת הוסיף, כי ההליכה לכיוון השליח, הייתה מרחק קצר ולפי הפסיקה הליכה לא מנתקת את השימוש ברכב, במיוחד כך כאשר ההליכה הייתה לצורך המשך התיקון במשאית על ידי קבלת הרצועה והחלפתה ברצועה התקולה.

  1. אדון בטענות הצדדים ואולם קודם אתייחס למסגרת הנורמטיבית על פיה תוכרע התביעה.

 

המסגרת הנורמטיבית

 

  1. “שימוש ברכב מנועי” הוגדר בסעיף 1 לחוק הפיצויים כ”נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון- דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, …”.

על מנת להכריע בסוגיה, איזה מכלי הרכב אחראי לתאונה על פי החוק, יש להכריע, האם חציית הכביש על ידי הנפגע כשהרצועה התקולה בידו, מהווה “תיקון דרך” כמשמעותו בחוק ובפסיקה. ככל שהתשובה על כך חיובית, הרי שהתאונה ארעה במהלך “שימוש” במשאית ומבטחת המשאית היא זו שאחראית למכלול נזקי הניזוק ומשכך דינה של התביעה להדחות.

  1. הסוגיה אילו מן המקרים יבואו בגדר ההגדרה של “תיקון דרך”, נדונה רבות בפסיקה, כאשר  ברע”א 5099/08 חסן נביל נ’ הדר חברה לביטוח בע”מ (4.2.2009), סקר כב’ המשנה לנשיאה, השופט א. ריבלין, את המבחנים שהותוו עד לאותו מועד, כדלקמן –

המבחן הגיאוגרפי“:- על-פי מבחן זה “טיפול דרך” חייב להיעשות בדרך במובנה הגיאוגרפי, ומשום כך טיפול הנעשה בבית או בחצרים של מקום העבודה אינו “טיפול דרך”.

מבחן הזמן“:- מבחן זה קושר בין פעולת הטיפול ברכב לפעולת הנסיעה ועל פיו רק טיפולים הנעשים בסמיכות לפעולת הנסיעה (או במהלכה) מהווים “טיפול דרך”. בהקשר זה נקבע, כי נקבע, כי “טיפול דרך” הוא טיפול אשר “נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית” (ע”א 4469/95 דראושה נ’ אררט – חברה לביטוח בע”מ, פ”ד נ(3) 475 (1996), 482-481).

מבחן המהות“:- בוחן את סוג הטיפול שבוצע ברכב. על-פי מבחן זה “טיפול דרך” ו”תיקון דרך” הם טיפול ותיקון שנוהגים לעשות בדרך ולא נזקקים בו בדרך כלל למוסכים ולבעלי מקצוע, היינו – תיקון וטיפול שצפוי מכל נהג ברכב לעשותו ואין מצפים ממנו להזמין בעל מקצוע לתיקון כזה או להביא את הרכב למוסך לשם תיקונו. החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה ובהקשר זה נקבע, כי גם החלפת ‘חגורה’ הם טיפולים ותיקונים שנהגים נוהגים לעשות בעצמם, ולא נזקקים בהם למוסכים דווקא.

לבסוף, בהתבסס על דברי הכנסת ונוסחו הסופי של תיקון 8 לחוק, קבע כב’ המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, כי יש להחזיר במידת האפשר את המושג “תאונת דרכים” למשמעותו הפשוטה והיומיומית כפי שתופס אותה הציבור. ולכן קבע כי “תיקון דרך” יחשב כזה שעה שהמדובר ב”פגיעות המתרחשות החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה” (פסקה 13 לפסה”ד). נוסף על התנאי הכרחי זה יש לבחון קיומם של שני תנאים נוספים, האחד-טיפול הנדרש “עקב אירוע פתאומי … פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה. .. וכי לא מדובר בתקלה מורכבת” (שם, פסקה 14). (ראו גם, א. ריבלין, תאונת דרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית, 2012, עמ’ 219 (להלן: “א’ ריבלין“))

ברע”א 372/10 הראל חברה לביטוח בע”מ נ’ רבו ספנייב (16/6/2010), ניתן להבין, כי הוסף מבחן רביעי-נוסף, ולפיו “טיפול הרכב” “חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו“. תנאי שהוצע, על ידי כב’ השופטים י’ וילנר וע’ גרשון בע”א 242/08  אליהו חברה לביטוח בע”מ נ’ שביט (13.11.2008). ביחס לתנאי זה הובהר כי “טיפול דרך” עשוי להיות רחב מתיקון של אחד הרכיבים המובנים ברכב. כך למשל,  בעניין ספנייב נקבע, כי טיפול בחלק מן מטען של משאית, שהשתחרר במהלך הנסיעה ובלט מארגז המשאית, כמוהו כטיפול ברכב עצמו. לעומת זאת, נקבע כי הסרת מכשול המוטל על הדרך אינה יכולה להיכלל בגדר טיפול “ברכב”, אף לא במובן הרחב.

לבסוף, יש להזכיר, כי גם הפעולה עצמה צריכה להיות פעולה של “תיקון” או של “טיפול”. לא כל פעולה שהצורך בה עלה עקב תקלה בכלי רכב, היא בהכרח פעולת תיקון או טיפול. כך למשל, ברע”א 10875/08 שרון נ’ קארו (19.4.2009) נקבע, כי אדם שיצא מכלי רכב עקב תאונה, ונפגע בעת ששוחח בטלפון על-מנת להזמין גרר, אינו מי שנפגע במסגרת תיקון הרכב או טיפול בו, וזאת שכן שיחת הטלפון, אפילו נדרשה היא בעקבות תקלה ברכב, אינה פעולה של טיפול או תיקון. באותו מקרה חידד בית המשפט העליון, כי בבוא בית המשפט להכריע אם אדם שנפגע מרכב חולף הינו “הולך רגל” או משתמש, עליו לשקול כי “לא די בקשר סיבתי עובדתי לשימוש, אלא נדרש “שימוש” במובן שניתן לרכיביה השונים של הגדרת המשנה בפסיקה. לאמור: לא די בכך שהימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב נבעה משימוש קודם או משימוש עתיד לבוא, אלא צריך שהימצאות הנפגע מחוץ לרכב תהווה – היא כשלעצמה – שימוש“.

ברע”א 883/11 אריה חברה לביטוח בע”מ נ’ אבראהים מוחמד (22.5.11), נקבע, כי פעולת הנחת משולש אזהרה על הכביש, איננה מהווה תיקון או טיפול דרך, לפיכך הנפגע לא עשה שימוש מוכר ברכבו בעת שנפגע ולכן הוא נפגע כהולך רגל. בית המשפט קמא, שם סבר, כי פעולת הנחת משולש האזהרה “קשורה בטבורה” לשימוש בכלי הרכב ואילו בית המשפט העליון קבע, כי אינה כזו בקובעו כדלקמן:

“ראשית, הנחת משולש האזהרה אינה פעולה של תיקון או טיפול. הנחת משולש האזהרה באה אמנם בעקבות התקלה במשאית והיא מתחייבת לפי דין על-מנת להקטין את הסיכון התחבורתי שנוצר עקב עמידת כלי רכב בשולי הכביש. עם זאת, באלה אין בכדי להפכה למה שאינה. הנחת משולש אזהרה לא מקדמת את פתרונה של תקלה או בעיה ברכב ואף אין בכוחה לעשות כן באופן פוטנציאלי, ומשכך אין היא פעולת טיפול או תיקון. גם התנאי הרביעי, שלפיו נדרש כי הטיפול יהיה ברכב, לא מתקיים. הנחת משולש אזהרה היא פעולה מחוץ לרכב הדומה להסרת מכשול בדרך. לא ניתן לומר כי היא פעולה הנעשית ברכב עצמו, אף לא במובן הרחב.”

בית המשפט הגיע גם למסקנה, כי אין המדובר בפעולה “נלווית” מן הטעם “הנחת המשולש נדרשת בין אם מתכוון הנהג לתקן בעצמו את התקלה ובין אם לאו. הנחת המשולש לא נובעת מן התיקון או הטיפול, אלא מן העצירה בצד הדרך“.  בהקשר זה, ניתן להפנות גם לע”א 3392/09  דהן נ’ אריה חברה לביטוח בע”מ, (24.11.2010), שם קבע בית המשפט העליון, כי פינוי צומת ממטען שנשמט ממשאית תוך הטענתו על משאית אחרת, אינו בגדר המשמעות הלשונית והפשוטה של טיפול דרך, אלא פינוי צומת ממכשול ומשכך אין המדובר בתאונת דרכים.

  1. בנוסף לכל האמור עד כאן, אחת מדרישות ההגדרה הבסיסית היא שהנזק נגרם “עקב” השימוש. דרישה זאת משקפת את הקשר הסיבתי הנדרש בין השימוש ברכב לבין התוצאה. בע”א 6000/93  עזבון המנוח פואז קואסמה נ’ האשם רג’בי פ”ד נ(3), 661 נקבע, כי מבחן הסיכון תוך שילובו במבחן השכל הישר ממשיך לעמוד ביסוד דרישת הקשר הסיבתי, גם לאחר תיקון מס’ 8. על פי מבחן זה יש לבחון אם נזק הגוף נופל במסגרת של סיכון שהשימוש ברכב למטרות תחבורה יוצר. דהיינו, יש לבחון האם הנזק הוא בתחום הסיכון הרלבנטי שהפעילות ברכב יצרה אשר בגינה ביקש המחוקק להטיל אחריות. (ראו אליעזר ריבלין “תאונת הדרכים” מהדורה 4 עמ’ 259).

כך לדוגמא ברע”א 4620/04 דלק חברת דלק הישראלית בע”מ נ’ איילון חברה לביטוח בע”מ (30/8/2004),  דחה בית המשפט העליון, בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ואישר קביעה לפיה, החלקה על כתם שמן בתחנת דלק אינה מהווה תאונת דרכים בקובעו, כי אדם היוצא מרכבו לשם “טיפול דרך” חושף עצמו לסיכונים שונים שבראשם הסיכון, כי ייפגע מרכב חולף, אך הסיכון שיחליק על כתם שמן וייפול אינו אחד מהם. כך, איפוא, החלקה על כתם שמן בתחנת דלק אינה יכולה להיחשב התממשות של הסיכון (התעבורתי – במקרה זה) שיוצר “טיפול הדרך” ועל כן לא מתקיים קשר סיבתי משפטי בין השימוש לנזק, ואין לראות באירוע תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים. בית המשפט הניח לצורך העניין, כי תדלוק מהווה שימוש ברכב.

מן הכלל אל הפרט

  1. לטעמי, יישומם של המבחנים כולם לענייננו, מוביל למסקנה, כי בעת הפגיעה, לא ניתן לקבוע שהנפגע השתמש במשאית, דהיינו היה במהלך “טיפול דרך” במשאית לפיכך מדובר בתאונת דרכים שארעה להולך רגל והנתבעת היא זו האחראית לשלם את נזקיו של הנפגע ומכאן גם חייבת בשיבוב התובע בגין התשלומים ששילם לנפגע.
  2. אכן מתקיימים בנסיבות דנן המבחן הגיאוגרפי, שכן מדובר בתקלה שארעה במהלך הנסיעה שלא ליד הבית, העבודה או המוסך, וכן מתקיים מבחן הזמן שכן מדובר באירוע פתאומי שחל בפרק הזמן הסמוך לנסיעה ואני נכונה לצאת מהנחה, כי מתקיים גם מבחן המהות משמע מדובר בסוג תקלה שהנפגע יכל לתקנה לפחות לטווח הנסיעה המיידי, אולם המבחן לפיו הפגיעה הייתה בעת טיפול ברכב עצמו או באחד מרכיביו לא מתקיים בענייננו.

אין המדובר במקרה בו הפגיעה התרחשה במהלך החלפת הרצועה אלא בטרם החל התיקון, כאשר הנפגע היה במהלך התכנון של התיקון, בלא שהוברר אם בכלל תגיע הרצועה ויעלה בידו לבצע את התיקון ומכל מקום לא במהלך התיקון עצמו. כאמור, לפי דברי הנפגע הוא חיפש פתרון במספר אפיקים ואף שסבר, כי יש פתרון כזה באופק, הוא לא ידע להצביע על פתרון ספציפי, על זמן או מקום בו היה מקבל את הרצועה החליפית.

ודוק – מעדותו של הנפגע, אמנם עולה, כי אף שהוא סבר שחציית הכביש לעבר תחנת הדלק תקדם את קבלת הרצועה החליפית, הלכה למעשה לא היה כל בטחון בכך. לא נטען ואף לא הוכח, כי השליח הגיע וחיכה בתחנה ממול והלכה למעשה לא אותר ולא הוכח קיומו של שליח. אף שסובייקטיבית, האמין הנפגע כי ביכולתו לתקן את התקלה, אובייקטיבית לא ברור שהיה מצליח לעשות כן בהעדר רצועה, במידה מסויימת, הנפגע כמוהו כאותו אדם שיצא מרכבו על מנת להזעיק גרר ובעודו עושה את הפעולות הנדרשות על מנת להשיג את העזרה נפגע מרכב חולף. חציית הכביש לעבר תחנת הדלק היא פעולה הנעשית מחוץ לרכב הדומה להסרת מכשול בדרך, היא אמנם באה בעקבות התקלה ומבחינה סובייקטיבית של הנפגע אולי על מנת לקדם את תיקונה אך מבחינה אובייקטיבית, בעת שעזב הנפגע את המשאית חצה את הכביש לעבר תחנת הדלק כאשר הוא מתרחק מרחק של ארבעה מסלולים מן המשאית, בלא וודאות כי בעבר השני אכן נמצא הפתרון לתקלה הוא הפסיק את השימוש במשאית.

העולה מן המקובץ, בנסיבות שהוכחו, כאשר בפועל הפגיעה בנפגע הייתה במרחק מן המשאית, ולא הוכח כי היה לה קשר מספיק חזק לטיפול במשאית או באחד מרכיביה, לא ניתן לקבוע, כי מדובר בפעולה נלווית לתיקון או בגדר תנאי מקדים לביצוע התיקון.

  1. אף שדי במסקנתי כי האירוע אינו בא בגדר המונח “טיפול דרך”, כדי לקבוע כי אין המדובר ב”תאונת דרכים”, לא אפטור עצמי מלדון בקצרה אף בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי.

גם אם אניח, כי מתקיים במקרה דנן קשר סיבתי עובדתי  (סיבה בלעדיה אין לקרות הנזק) שעניינו בזיקה בין גורם אלמוני לבין התוצאה המזיקה, ובענייננו, בין השימוש ברכב למטרות תחבורה לבין נזק הגוף שנגרם לנהג, לא מתקיים לטעמי הקשר הסיבתי המשפטי.

כמפורט לעיל, לאחר תיקון מס’ 8 לחוק הפיצויים, נקבע כי מבחן הקשר הסיבתי המשפטי הוא מבחן משולב של מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר, וכי יש להוכיח, כי השימוש ברכב תרם תרומה רלוונטית, ממשית להתרחשות הנזק (רע”א 10721/05 אליהו חברה לביטוח בע”מ נגד איברהים יונן, (09.11.06) פיסקה י”ג).

נקבע, כי על פי מבחן הסיכון, השימוש ברכב יהיה גורם ממשי לנזק הגוף שנגרם, אם הנזק מצוי בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר  (שם, שם). כן נקבע, כי על פי מבחן השכל הישר –  על הקשר בין השימוש ברכב לנזק הגוף להיות מעבר למקריות מזדמנת בלבד, “אותם מקרים בהם הסיכון בא לידי מימוש מקרי, ולא רלבנטי, שעה שנעשה שימוש ברכב, אינם מקיימים את הקשר הסיבתי הנחוץ” (שם, סעיף י”ב) (ראה גם עא (חי’) 242-08 אליהו חברה לביטוח בע”מ נ’ אליעד שביט (13/11/2008), פסק דינה של כב’ השופטת וילנר) .

ובענייננו, יישום מבחן הסיכון מוליך למסקנה, כי לא מתקיים קשר סיבתי משפטי על המקרה דנן. הפגיעה בנפגע בעת חציית הכביש, לא ארעה כתוצאה מסיכון שיצרה המשאית. התאונה ארעה עקב הסיכון שיצר האופנוע, ולא השימוש במשאית עצמה לרבות פעולה נלווית לפעולת התיקון. כך במיוחד כאשר התאונה ארעה במרחק לא מבוטל מהמשאית ולאחר שחלף פרק זמן מאז שיצא הנפגע מן המשאית והחליט לחצות הכביש, בתקווה שלא בוססה דיה כי מעבר לכביש ימצא הפתרון.

ודוק – עזיבת המשאית, בנסיבות בהן לא הוברר כי מעבר לכביש אכן נמצא שליח עם רצועה תקינה שיהא בו כדי לקדם את תיקון המשאית ואף לא הוברר, כי אכן תואמה פגישה עם שליח כזה מעבר לכביש, מנתקת את הקשר בין השימוש שעשה הנפגע במשאית (ולו בגדר תיקון דרך), לבין הפגיעה שהייתה מעבר לכביש במרחק מה מן המשאית. חציית הכביש אינה חלק מן הפעולות הסבירות, המהותיות וההכרחיות בשרשרת הפעולות הדרושות לתיקון המשאית, כגון פתיחת מכסה המנוע, שליפת הרצועה, הרמת הקבינה והחלפת הרצועה, אלא מדובר בפעולה עצמאית, שהחליט הנפגע לעשותה בשאיפה לקדם את התיקון, בלא שהוכח כי אכן היה בסיס אובייקטיבי לשאיפה זאת.

מכאן, לפי מבחן השכל הישר – לא ניתן לאתר קשר רלבנטי ממשי בין הפגיעה כתוצאה מהתנהלות נהג האופנוע לבין ה”שימוש” במשאית. סיכון מעין זה, בנסיבות בהם נעשה, במהלך חציית הכביש שאינה קשורה בטבורה לפעולות תיקון במשאית, אינו מיוחד למי שמשתמש ברכב דווקא, הוא אינו קשור בטבורו לשימוש במשאית, והוא יכול להיגרם לכל הולך רגל המהלך בכביש.

משמע, נזק הגוף שנגרם לנפגע, אינו נופל במסגרת הסיכון שהשימוש ברכבו שלו יצר, אלא במסגרת הסיכון שיצר האופנוע דווקא, כאשר הנפגע נמצא במרחק מה ממשאיתו ולא תוך כדי ביצוע פעולות התיקון.  אמנם התקלה במשאית ושאיפת הנפגע לתקנה היא זו שהביאה את הנפגע לחציית הכביש, אך בזמן התאונה בזיקה הסיבתית העובדתית הזו לא סגי, שעה שלא ניתן לקבוע כי חציית הכביש אכן הייתה מקדמת מבחינה אובייקטיבית את פתרון התקלה (אף אם הנפגע האמין סובייקטיבית כי כך הוא) ומשכך לא ניתן לקבוע כי המדובר בפעולת לוואי לתיקון. בעניין זה, לא למותר להפנות לפסק דינו של כב’ השופט ריבלין ברע”א 883/11 הנ”ל, שם הזהיר השופט מסיווג התאונה בהסתמך על כוונה סובייקטיבית של הנהג (ראה גם ספרו של כב’ השופט ריבלין, שהוזכר לעיל, בחלק שני, פרק שני, עמ’ 427).

לפיכך, ונוכח האמור לעיל לעניין מבחן הסיכון והשכל הישר,  לא מתקיים במקרה הנדון הקשר הסיבתי המשפטי.

  1. המסקנה המתבקשת, היא שלא מתקיימת הזיקה הדרושה בין השימוש במשאית לבין התאונה, ומשכך יש להטיל את האחריות המלאה לתאונה על נהג האופנוע ומכאן על המבטחת של האופנוע, היא הנתבעת.

סוף דבר

  1. נוכח כל האמור לעיל, ומשהנתבעת לא חלקה על החישוב שהגיש התובע, אני מקבלת את התביעה. משכך, יש לדון בטענות הנתבעת לעניין שיעור הריבית ושכר טרחת עו”ד התובע.
  2. בהסכם עליו חתומים הצדדים, בסעיף 6, נקבעה ריבית בשיעור גבוה מזה הנהוג במשק במקרה של איחור בתשלום (להלן: “ריבית הסכמית“). הנתבעת טוענת, כי המחלוקת בתיק דנן היא מחלוקת לגיטימית בתום-לב, ולכן לא קמה לתובע הזכות לקבלת הריבית ההסכמית.

כפי שנקבע לא פעם בפסיקה אליה הפנה התובע ובפסיקה נוספת, דינה של הטענה להדחות.  הסכם רב השנים נחתם בין הצדדים על מנת לייעל את תביעות השיבוב ולמנוע התדיינויות בכל תיק ותיק. במסגרת ההסכם ויתר התובע על חלק מן הסכומים המגיעים לו, על מנת לקבל את היתרה  תוך זמן קצר וללא התדיינות. לצד הויתור האמור, נקבעה ריבית פיגורים משמעותית שנועדה לתמרץ את הנתבעת לשלם את חובה בתוך זמן קצר.  אף אם בין הצדדים הייתה מחלוקת כנה באשר לעצם זכות השיבוב, הצדדים להסכם לא מצאו לנכון לסייג את החיוב בריבית הסכמית, המהווה מעין פיצויים מוסכמים, אף לא לנסיבות של מחלוקת כנה.

אמנם בת.א (שלום- י-ם) 5885/05 המוסד לביטוח לאומי נ’ הפניקס חברה לביטוח בע”מ (29.1.2006)), נקבע כי במקרים בהם קיימת מחלוקת לגיטימית בתום-לב, לבית המשפט סמכות להפחית את גובה הריבית המוסכמת בגדר בקשה להפחתת פיצוי מוסכם (ראו פסקה 25 לפסק דינו של כב’ השופט רם וינוגרד), ואולם שם כיוון בית המשפט למקרים בהם ההלכה טרם התגבשה או השתנתה. לא זה המקרה בענייננו ומכל מקום סקירת פסיקתם של בתי המשפט המחוזיים בארץ מעלה, כי קיומה של מחלוקת משפטית כנה אין בה כשלעצמה כדי למנוע הפעלתו של הסעיף הקובע את הריבית ההסכמית (ראו לעניין זה למשל: ה”פ (מחוזי ת”א) 111/06  קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת”ד נ’ המוסד לביטוח לאומי – ויצמן (20.05.07), ע”א (מחוזי יר’) 11316/07 “אליהו” חברה לביטוח בע”מ נ’ המוסד לביטוח לאומי (09.08.09) ות”א (מחוזי יר’) 9329/07 המוסד לביטוח לאומי נ’ הדר חברה לביטוח בע”מ ואח’ (22.04.09). בתיקים אלה התעוררה מחלוקת משפטית כנה, וחרף זאת, בתי המשפט המחוזיים פסקו את מלוא הריבית ההסכמית. ראו עוד פסק דינו של כב’ השופט רם וינוגרד ב- ת”א (שלום יר’) 4844/00 המוסד לביטוח לאומי נ’ ענבל חברה לביטוח בע”מ (19.03.09), שם נקבע כי: ” …. נקבע לא פעם בפסיקתו המנחה של בית המשפט המחוזי כי אין לשעות לטענה לפיה לא בוצע התשלום בשל טעמים שנראו מוצדקים, וכי על המבטחות לשאת בסיכון כי יחויבו בתשלום הריבית ההסכמית אם לא ישלמו את סכום הדרישה במועד (ע”א (י-ם) 9105/06 המל”ל נ’ מגדל, מיום 2.7.06; ע”א (י-ם) 6007/06 הפניקס נ’ המל”ל, מיום 5.9.06). לעניין זה נקבע כי הריבית ההסכמית אינה אלא “קביעת פיצויים מוסכמים” (רע”א 8429/06 הפניקס נ’ המל”ל, מיום 1.7.07, בפיסקה יד לפסק-הדין). ממילא נראה כי לכל היותר ניתן היה לשקול התערבות בריבית זו לו היתה מוגשת לבית המשפט בקשה להפחתת הפיצוי המוסכם, דבר שלא נעשה, ואף דרך זו תיתקל בקושי ממשי לנוכח פסיקתו המנחה של בית המשפט המחוזי שנזכרה לעיל. משכך הם פני הדברים יש לקבל את הטענה לפיה תחול הריבית ההסכמית על הסכום לתשלום ממועד הדרישה ועד למועד התשלום בפועל“.

  1. הנתבעת ביקשה עוד, כי שכר הטרחה יפסק בהתאם להסכם בין בא-כוח התובע לתובע, הסכם לפיו, לטענתה, שכר הטרחה מופחת הרבה יותר מזה הנהוג והמומלץ על ידי לשכת עורכי הדין. אין בידי לקבל טענה זו. לא רק שלא הוכח מה קובעים ההסכמים בין בא כוח התובע לתובע, אלא שבית המשפט אמון על פסיקת שכר טרחה סביר בשים לב לעבודה שנעשתה, מה גם שכפי שהסביר התובע, האמור בהסכם בינו ובין התובע חל לגבי תביעות העבר ולגבי תיקים שהסתיימו בפשרה גרידא.
  2. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ופוסקת לתובע סך של 96,984.64 ₪ נכון ליום 19/12/11. לסכום זה ייוספו הפרשי הצמדה והריבית הקבועה בהסכם, מיום 19/12/11 עד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם עוד לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מע”מ מהסכום שנפסק וכן תשא בשכר העד כפי שנפסק.


 נפגעת בתאונת-דרכים? צור קשר לתיאום פגישה ולבירור זכויותיך! 03-5230007 או לחץ כאן


כחלק מהיקף התופעה, חוקק חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים (הפלת”ד), אשר נועד להסדיר את מנגנון הפיצוי לנפגעי תאונות-דרכים ביעילות, תוך הבטחת זכויותיהם השונות של הנפגעים ובני משפחותיהם.

לפעולות אותן מבצע נפגע תאונת-דרכים בסמוך להתרחשותה – חשיבות רבה!

לשם כך, ערכנו בעבורכם מדריך המפרט בהרחבה את סדר הפעולות המומלץ אותן יש לבצע לאחר קרות תאונת-דרכים (“מה עושים לאחר תאונת-דרכים?”). אנו נרצה להדגיש כלל אצבע אחד בולט מתוך כללי המדריך – חשיבות קבלת טיפול רפואי לאחר תאונת-דרכים. מדוע? לעיתים רבות אנו נתקלים במקרים בהם סירב הנפגע לקבלת טיפול רפואי הן כתוצאה מתחושת בלבול, הן כתוצאה מתחושת בהלה והן מרצונו להדחיק את קרות התאונה ולהניח אותה מאחוריו ובכך לשכוח מהתרחשותה.

לבדיקה רפואית לאחר תאונת-דרכים קיימת חשיבות רבה, וזאת גם אם על פניו חש הנפגע כי “התמזל מזלו” ויצא ללא פגע. לחשיבות הבדיקה הרפואית לאחר תאונת-דרכים שתי סיבות עיקריות, האחת, לשלול חבלות שונות, והשנייה, קבלת אסמכתאות רפואיות לעצם הפגיעה ולכך כי נגרמו/לא נגרמו פגיעות כלשהן.

פעמים רבות ובייחוד בתאונות המסתיימות במכות “יבשות”, עלולים להופיע סימפטומים שונים לאחר מספר ימים, שבועות ואף חודשים לאחר התאונה.

כמו כן, לצד סדר הפעולות אותן יש לבצע לאחר תאונת-דרכים – קיימת גם חשיבות רבה להתייעצות עם עו”ד המתמחה בתאונות-דרכים, הן לצורך מתן הוראות הכיצד לפעול מיד לאחר התאונה והן לצורך בדיקת זכאות הנפגעים לפיצויים.

קיימות סיטואציות רבות בהן נפגעים כלל לא מודעים לעבודה כי האירוע בו נפגעו מוגדר כתאונת-דרכים עפ”י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים ועפ”י הפסיקה ולכן הם אינם מודעים כי זכאים לפיצוי בגין הפגיעה.

לצורך הבנת החשיבות בפנייה לייעוץ משפטי, נציג שני תיקים אשר טופלו ע”י משרדנו בהם לא ידעו הנפגעים כי זכאים לפיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים:

פגיעה בנפילה באוטובוס - פיצויים בסך 58,000 ש”ח בתוספת הוצאות משפט שולמו לאישה אשר נפלה במהלך נסיעה באוטובוס ציבורי ונגרמו לה שברים במרפק – לאחר נפילתה המשיך נהג האוטובוס בדרכו ולא ייחס חשיבות למקרה. בפגישה עם הלקוחה התברר כי לא הניחה שמדובר בתאונת-דרכים מאחר ו”לא היתה התנגשות בין שני כלי-רכב”.

פגיעה בתאונת אופניים – פיצויים בסך 105,000 ש”ח שולמו בהסדר פשרה לרוכבת אופניים אשר חצתה את מעבר החצייה באור אדום וסבלה משברים בקרסול כתוצאה מפגיעת רכב חולף. הנפגעת פנתה למשרדנו לצורך טיפול בתביעה מכוח פוליסת תאונות אישיות ורק אז התברר לה כי זכאית לפיצויים גם מחברת הביטוח המבטחת את הרכב הפוגע וזאת למרות שחצתה את מעבר החצייה באור אדום.

למשרדנו ניסיון רב בייצוג נפגעי תאונות-דרכים, אנו מלווים את הנפגע לאורך התהליך כולו עד למיצוי מלוא זכויותיו וקבלת פיצוי מקסימלי!  צור/צרי קשר בטלפון: 03-5230007 או לחץ כאן.

לחץ כאן לקריאה אודות פיצויים לנהג ללא ביטוח חובה

לחץ כאן לקריאה אודות פיצויים לנהג ללא רישיון נהיגה

לחץ כאן לקריאה אודות פיצויים לאדם שנפגע מרכב חסר ביטוח/ חסר רישיון נהיגה / פגע וברח

העמודים הנצפים ביותר

מה עושים לאחר תאונת-דרכים? 

מי זכאי לפיצוי בגין תאונת-דרכים? מהן הפעולות אותן יש לבצע לאחר תאונת-דרכים? האם יש צורך לקבל ייעוץ משפטי מעו”ד לאחר תאונת-דרכים? מהו שכר-טרחת העו”ד בתביעת פיצויים? לפניכם כל התשובות וסדר הפעולות אותן יש לבצע לאחר קרות התאונה.

לצערנו, בכל שנה עולה מספר תאונות-הדרכים ומס’ הנפגעים בהן. עפ”י נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2012 ארעו כ- 12,484 תאונות-דרכים, בהן נפגעו כ- 23,904 בני אדם.

תאונות-הדרכים חושפות אותנו למקרים של פגיעות גופניות מכל הסוגים, החל מהפגיעות הקלות ביותר ועד לפגיעות הקטלניות ביותר.

כפועל יוצא מהנזקים הרפואיים הנגרמים לנפגעי תאונות-דרכים, נגרמים לנפגעים ולבני משפחותיהם נזקים נלווים דוגמת; הפסדי-השתכרות, הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרה של בני-המשפחה או אנשי מקצוע. בגין נזקים אלו מכסה פוליסת ביטוח החובה.

האם אני זכאי לפיצוי למרות שאני אשם בתאונה?

אנו נתקלים פעמים רבות בנפגעים המשוכנעים כי אינם זכאים לפיצוי בגין הנזקים הרפואיים והנזקים הנלווים שנגרמו להם כתוצאה מהפגיעה בתאונה, לאור העובדה כי הינם האשמים בהתרחשותה. חשוב להדגיש כי פוליסת ביטוח החובה מכסה את המבוטחים ללא כל קשר לאשמה, ומשכך אדם הנפגע בתאונת-דרכים, זכאי לפיצויים גם אם הוא אשם בקרות התאונה.

 

סדר הפעולות המומלץ לאחר תאונת-דרכים

  1. קבלת טיפול רפואי – ברור מאליו כי אילו נגרמה כתוצאה מתאונת-הדרכים פגיעה קשה או לחילופין, פגיעה קלה המלווה בפגיעות כדוגמת שברים, הרי שבלית ברירה יפונה הנפגע מזירת התאונה באמצעות אמבולנס.

 

סעיף זה מופנה בעיקר לנפגעים “קלים” שבמרבית הפעמים כתוצאה מתגובות שונות (פחד, חרדה, בהלה וכיוצ”ב), מסרבים לפנות לקבלת טיפול רפואי או להתפנות באמצעות אמבולנס מזירת התאונה.

חלק מהנפגעים אינם נוטים לייחס חשיבות לפגיעה ונוכחים לגלות כי סימפטומים לפגיעות “יבשות”, עלולים להופיע לאחר מספר ימים, שבועות ואף חודשים לאחר התאונה.

לכן, חשוב מאוד לפנות לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר אירוע התאונה גם אם על פניו נראה כי “עברתם את התאונה בשלום” וללא נזקי גוף, וזאת על-מנת לקבל אישור לכך מגורם רפואי מוסמך ומקצועי לאחר עריכת בדיקות רפואיות מתאימות.

  1. פנייה לתחנת המשטרה – לאחר תאונת-דרכים יש לפנות לתחנת-המשטרה הקרובה ולדווח אודות קרות התאונה. בסיום הדיווח יקבל הנפגע אישור המפרט את מלוא פרטי התאונה. חשוב לציין, כי לעיתים קיימת חשיבות רבה לפער הזמנים שבין קרות התאונה לבין מועד ההודעה למשטרת-ישראל, לכן, רצוי מאוד למסור דיווח מהר ככל שניתן.

אילו מסמכים יש להציג בתחנת-המשטרה לאחר תאונת-דרכים?

נהג נפגע – יש להציג רישיון נהיגה, רישיון רכב, תעודת ביטוח חובה ותעודה רפואית בגין טיפול רפואי.

נוסע ברכב / הולך-רגל/ רוכב אופניים – יש להציג תעודה מזהה, תעודה רפואית בגין טיפול רפואי ואת פרטי הנהג והרכב המעורבים בתאונה.

  1. רישום – ניהול תביעת פיצויים נגד חברת הביטוח עלול להמשך מספר חודשים ואף שנים, מטבע הדברים בחלוף תקופה ארוכה קיימת נטייה לשכוח חלק מן הפרטים. לכן, מומלץ לערוך רישום של כל פעולות היומיום במסגרתן הורגש קושי או הורגשה הגבלה כלשהי אשר לא הורגשו לפני התאונה. כמו כן, רצוי לצלם את הפגיעות הגופניות ואת תהליך ההחלמה.

 

  1. איסוף מסמכים – יש לשמור באופן קפדני ומסודר את כל המסמכים המתייחסים לתאונה, לרבות מסמכים רפואיים, אישורי מחלה, קבלות בגין הוצאות שנגרמו ותמונות.

 

  1. פנייה לייעוץ משפטי – לאחר קבלת הטיפול הרפואי, ובהתאם לממצאים הרפואיים יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעו”ד העוסק בתחום נזקי הגוף, על-מנת לבחון את המשך התהליך מול חברת-הביטוח ולדאוג כי הנפגע ימצה את מלוא זכויותיו ויקבל את הפיצוי המשקף את נזקיו כהלכה.

 

חשוב לציין, כי חלק מן הנפגעים בתאונות-דרכים (בעיקר הקלות שבהן) “מנסים את מזלם” ופונים לחברת-הביטוח בניסיון למצות את זכויותיהם באופן עצמאי או אפילו באמצעות סוכן הביטוח. פנייה עצמאית לחברת הביטוח הינה פעולה שגוייה וחסרת אחריות שכן, מעבר לעובדה כי פנייה ללא הידע המשפטי המתאים עלולה לגרום נזק, הרי שהנפגעים כלל אינם יודעים מהם הנזקים אותם זכאים לתבוע מחברת הביטוח. כמו כן, אין בידי הנפגעים האפשרות לאמוד את גובה הפיצויים הנכון אשר ישקף את הנזקים שנגרמו ועלולים להיגרם בעתיד. לאחר קבלת הפיצוי, לא ניתן יהיה לפנות בפנייה חוזרת לחברת הביטוח, גם לא במצב בו תחול החמרה במצב הרפואי.

שכר-טרחת עו”ד בתביעת פיצויים לנפגעי תאונת-דרכים

 

שכר-טרחת עורך-הדין בטיפול בתביעת פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים נגזר באחוזים הקבועים בחוק מגובה הפיצוי המגיע לנפגע. לכן, כשהטיפול בתביעה אינו כרוך בשלב הראשוני בתשלום כלשהו מצד הנפגע (מלבד אגרת ביהמ”ש, במידת הצורך), אין סיבה שלא תנוהל התביעה ע”י עו”ד העוסק בתחום נזקי-הגוף, שכן פנייה שכזו, כאמור, תביא לפיצוי מקסימלי אשר ישקף את הנזקים האמיתיים שנגרמו בתאונה ועלולים להיגרם בעתיד.

מאת עו”ד ערן אלזם – ייצוג וייעוץ משפטי בתביעות נזקי-גוף

*כל האמור לעיל אינו מהווה ואינו יכול להוות תחליף לייעוץ משפטי.


למשרדנו ניסיון רב בייצוג נפגעים, אנו מלווים את הנפגע לאורך התהליך כולו עד למיצוי מלוא זכויותיו וקבלת פיצוי מקסימלי!  צור/צרי קשר בטלפון: 03-5230007 או לחץ כאן.

המשרד מעניק שירותי עו”ד לתאונות-דרכים, עו”ד לנזיקין, עו”ד לפיצויים, עו”ד לתאונת עבודה, עו”ד לנזקי-גוף, עו”ד לתביעות פיצויים. במהלך השנים עסק משרדנו בייצוג נפגעי תאונות-דרכים בתביעות רבות כנגד כלל חברות הביטוח והגופים השונים (תביעה נגד AIG, תביעה נגד הכשרה, תביעה נגד הכשרת היישוב, תביעה נגד הראל, תביעה נגד ביטוח ישיר, תביעה נגד תשעה מיליון, תביעה נגד איי די איי, תביעה נגד איילון, תביעה נגד כלל, תביעה נגד “קרנית”, תביעה נגד “הפול”, תביעה נגד שומרה, תביעה נגד מנורה, תביעה נגד אגד, תביעה נגד דן, תביעה נגד רכבת-ישראל’ , תביעה נגד חברת אוטובוסים פרטית) בתיקים שונים, לרבות בתביעות פיצויים נגד הפול בתאונת אופנוע, בתביעות פיצויים נגד הפול בתאונת קטנוע\ בתביעות שליח נגד הפול  של רוכבי קטנוע נגד הפול, בתביעות פיצויים של הולכי-רגל שנפגעו בתאונות-דרכים, בתביעות פיצויים בתאונת “פגע וברח” כנגד “קרנית”, בתביעות פיצויים של רוכבי אופניים בתאונת “פגע וברח”, בתביעות פיצויים של נוסעים שנפגעו בתאונת-דרכים, בתביעות פיצויים של נהגים שנפגעו בתאונות-דרכים, בתביעות של נוסעים באוטובוס שנפגעו בתאונת-דרכים, בתביעות נפילה באוטובוס, בתביעות תאונה במונית ועוד.