עו”ד לתאונת דרכים – לאחר יציאה מהרכב

 פסק דין: מי יפצה נפגעת בתאונת דרכים שנדרסה לאחר יציאתה מהרכב? 

 

התובעת 1 נפגעה במהלך תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה- 1975 (להלן: “חוק הפיצויים”). המחלוקת בין הצדדים היא, האם יש לראות בתובעת כמי שהייתה “משתמשת” ברכב שאז תוטל האחריות לתאונה ולתשלום הפיצויים על מבטחת הרכב שלה, או שמא התובעת נפגעה מהרכב החולף בהיותה הולכת רגל- שאז תוטל האחריות לתאונה ולתשלום הפיצויים על מבטחת רכב זה.

 

רקע וטענות הצדדים בתמצית:

 

1. התובעת ילידת 1935 (להלן: “התובעת”) נפגעה בתאונת דרכים ביום 29/09/2013 לאחר שיצאה מרכבה ונפגעה על ידי רכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת 2 (להלן:” הרכב הפוגע“). רכב התובעת היה במועדים הרלוונטיים מבוטח בביטוח חובה  אצל הנתבעת 1 והרכב הפוגע היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת 3.

 

2. בהתאם להסדר דיוני שקיבל תוקף של פסק דין ביום 29/01/18, נשאו הנתבעות 1 ו- 3 בפיצוי התובעים, בחלוקה שווה כמימון ביניים. נותר אפוא לדון ולהכריע בשאלת החבות.
3. אין מחלוקת בין הנתבעות, כי במועדים הרלוונטיים לתאונה, התובעת החנתה את רכבה, כיבתה את המנוע, יצאה מרכבה, טרקה את הדלת, והחלה לצעוד לעבר תא המטען של רכבה בעת שנפגעה על ידי הרכב הפוגע.

 

4. הנתבעת 1 טוענת בתמצית: במועד התאונה התובעת השלימה את היציאה מהרכב, הימצאותה מחוץ לרכבה לא הייתה קשורה לשימוש ברכב אשר הסתיים זה מכבר ולפיכך יש לראות בתובעת כמי שהייתה “הולכת רגל”; בהתאם להלכה יש לנקוט בגישה מצמצמת בבחינת פעולות הלוואי הנכנסות תחת הגדרת המונח “שימוש” ברכב; במקרה בו נוסע סיים את הירידה מהרכב התייצב והחל לצעוד ואז נפגע מרכב אחר- יש לראות בו כמי שאיננו עוד בגדר ” משתמש” ברכב שבו נסע, אלא הולך רגל; היציאה מהרכב במקרה הנדון לכיוון תא המטען אין תכליתה להגשים מטרה תחבורתית כלשהי. לחילופין, הנתבעת 1 טוענת, כי התובעת נפגעה במהלך התאונה פעמיים וכי בנסיבות אלה, יש לקבוע כי הנזקים שנגרמו לתובעת במהלך הפגיעה השנייה נגרמו בעת שהתובעת הייתה “הולכת רגל”.

 

5. הנתבעת 3 טוענת בתמצית, כי התאונה אירעה לאחר שהתובעת יצאה מרכבה והחלה לצעוד לעבר תא המטען כדי להוציא מצרכים מתא המטען של רכבה. בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת 3, ה”שימוש” שעשתה התובעת ברכבה טרם הסתיים ולפיכך יש לקבוע כי האחריות לפיצוי התובעת מוטלת על הנתבעת 1.

 

6. בחינת השאלה הטעונה הכרעה במקרה שלפנינו תיעשה בראש ובראשונה במישור העובדתי ולאחר מכן תיבחן השאלה במישור המשפטי תוך יישום ההלכות הרלוונטיות למקרה.

 

7. ההדגשות בפסק הדין אינן במקור.

 

נסיבות קרות התאונה:

 

8. הצדדים כמעט ואינם חלוקים ביחס למישור העובדתי. עם זאת ועל מנת שניתן יהיה ליישם על נתוני המקרה את הוראות הדין והפסיקה אסקור בקצרה את הראיות שהובאו בפניי ביחס לנסיבות קרות אירוע התאונה.

 

9. התובעת מסרה את גרסתה הראשונה לחוקר משטרה ביום 30/09/2013. נוכח מצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונה הגרסה נגבתה בבית החולים בלינסון. בהודעתה מסרה התובעת כך:

“…נהגתי ברכב הטיוטה לכיוון מרכז פתח תקווה. קניתי בסופרמרקט…חזרתי עם הרכב לרח’ סלנט ושם חניתי אותו מול בית מס’ 45. כיביתי המנוע יצאתי מדלת הנהג הייתי לבדי ברכב. יצאתי לכביש וסגרתי את הרכב- טרקתי את דלת הנהג. הספקתי ללכת לכיוון החלק האחורי של הרכב- תא מטען אחורי- הספקתי ללכת צעד אחד …הייתי צמודה לרכב שלי ועמדתי בכביש…הפנים שלי היו בשלב זה לכיוון החלק האחורי של הרכב. זה היה בהליכה איטית. ואז רכב שלא יודעת את שמו יצא מהחנייה של הבניין שנמצא מיד אחרי הרכב שלי…החלק הימני של הרכב שלה ( הרכב הפוגע – ד.ג.) מעך אותי והרכב המשיך עוד מעט קדימה. נמעכתי בין שתי המכוניות ולא יכולתי לזוז…”. (הודעת התובעת במשטרה צורפה לתיק מוצגי הנתבעת 3).

 

1. הנתבעת 2 אשר נהגה ברכב הפוגע במועד התאונה מסרה אף היא את גרסתה במשטרה  ותארה את אירוע התאונה כדלקמן:

“ההולכת רגל עמדה ליד הרכב שלה, והמשיכה ללכת לחלקו האחורי של הרכב שלה ואז אני פגעתי בה כשפניתי ימינה ועשיתי ממנה קווץ ואז הלחצתי את ההולכת הרגל לדפנות של הרכב שלה ושלי ואז נפגעו הרכבים…”. (הודעת הנתבעת 2 במשטרה מיום 30/09/13, עמ’ 2 ש’ 6- ההודעה צורפה לתיק מוצגי הנתבעת 3).

 

1. בתצהיר נסיבות שהגישה התובעת ביום 24/10/2014 מסרה התובעת:

“בתאריך 29/09/13 נהגתי ברכב…ברח’ סלנט בפתח תקווה…החניתי את הרכב בו נהגתי בצד הדרך, יצאתי מהרכב, כיביתי את המנוע וטרקתי את דלת הנהג. הלכתי לחלקו האחורי של הרכב בהליכה איטית כאשר הספקתי לעשות צעד אחד ובעת שהייתי בצדו השמאלי של הרכב נפגעתי על ידי רכב מ.ר….אשר היה נהוג בידי גב’…ונמחצתי בין שני כלי הרכב…”

 

2. בתצהיר עדות ראשית מיום 19/6/2017 מסרה התובעת גרסתה לתאונה כדלקמן:

“ביום 29/09/13 נהגתי ברכב…ברח’ סלנט בפתח תקוה, כאשר התכוונתי לחנות בסמוך לביתו של בני אלי, כדי שאוכל לסייע לו ולהביא לו מצרכים מהסופר שרכשתי עבורו כפי שנהגתי לעשות מספר פעמים בשבוע. החניתי את הרכב בו נהגתי בצד הדרך, כיביתי את המנוע, יצאתי מהרכב וסגרתי את דלת הנהג. הלכתי לחלקו האחורי של הרכב בהליכה איטית כדי להוציא את המצרכים מתא המטען , הספקתי לעשות צעד אחד ובעת שהייתי בצדו השמאלי של הרכב נפגעתי על ידי רכב אחר..ונמחצתי בין שני הרכבים..”. .

 

3. בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק ביום 17/01/18 נחקרה התובעת על גרסתה. התובעת מסרה בעדותה, כי ביום התאונה, בסביבות השעה 10:30, היא רכשה קניות בסופר בפתח תקווה (עבורה ועבור בנה), הניחה את המצרכים שרכשה בבגז’ ונסעה לביתו של הבן על מנת להביא לו את המצרכים. התובעת העידה, כי כאשר הגיעה סמוך לבניין בו מתגורר בנה, היא החנתה  את רכבה מול הבית של הבן, כיבתה את המנוע, יצאה מדלת הנהג והלכה לכיוון הבגז’ בכדי לקחת את המצרכים. התובעת תיארה בעדותה את רגע קרות התאונה כדלקמן:

 

“”באתי לבגז’ פתחתי את הבגז’ לא יודעת מה קרה, פתאום אני רואה אוטו שדחוף את האורטו שלי ואני נבדקתי בין שתי המכוניות ואני צורחת.”. (עמ’ 32-34 לפרוטוקול הדיון מיום 17/01/18).

 

4. בהמשך חקירתה, הבהירה התובעת כי היא כבר לא זוכרת אם הספיקה לפתוח את הבגז’ או לא. (עמוד 34 ש’ 32-36 לפרוטוקול הדיון מיום 17/01/18) ואישרה, כי האוטו לא היה נעול בעת התאונה וכי התכוונה לנעול את הרכב לאחר שתסיים לפרוק את המצרכים (שם, עמ’ 35 ש’ 1-2). התובעת נשאלה בהמשך חקירתה, מה היה בבגז’ והשיבה שהיו ירקות. התובעת נשאלה כמה שקיות היו והשיבה שתיים שלושה. התובעת נשאלה היכן היו השקיות בזמן שהרכב פגע בה והשיבה שהשקיות היו בבגז': “עדיין לא הוצאתי אותם מהבגז'”. התובעת נשאלה האם לפני שהגיעה לבגז’ פגע בה הרכב והשיבה בחיוב. התובעת ציינה בנוסף, כי בעת התאונה טרם פתחה את הבגז’ ( עמ’ 37-38 לפרוטוקול הדיון).

 

5. להשלמת התמונה יצוין, כי מתיק המשטרה שהוגש כראייה בתיק עולה כי מוקד הנזק ברכב התובעת נמצא בדלת האחורית שמאלית (דו”ח פעולה שנרשם על ידי השוטר צוקר יהודה- צורף לתיק מוצגי הנתבעת 3).

 

6. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהובאו בעניין נסיבות התרחשות התאונה, באתי לידי מסקנה, כי התאונה ארעה כפי שתיארה התובעת, דהיינו לאחר שסיימה להחנות את רכבה, יצאה מרכבה על מנת להגיע לתא המטען ולהוציא מתא המטען את המצרכים שרכשה עבור בנה ואז הגיח הרכב הפוגע שיצא מחנייה, פגע בתובעת ודחף את התובעת לכיוון הרכב שלה. בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה לפניי נקל לקבוע, כי התובעת נפגעה בסמוך ליציאתה מהרכב ועוד טרם הספיקה לעבור מספר צעדים ולהגיע לתא המטען של המכונית.

 

7. משנקבעו הממצאים לגבי אופן התרחשות התאונה, הסוגיה הבאה שיש לבחון היא האם התובעת נפגעה בעת שהייתה משתמשת ברכב או שמא בעת שהייתה הולכת רגל.

 

יישום הוראות הדין והפסיקה על נסיבות המקרה הנדון בענייננו:

 

8. אקדים ואציין כי לשיטתי, התובעת נפגעה בתאונה בעת שהייתה “משתמשת ברכב” ולא בהיותה הולכת רגל. סבורני כי קביעה זו עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון (רע”א 455/16 המאגר הישראלי לביטוח רכב (“הפול”) נ’ אלמישאלי [פורסם במאגרים] (10.3.2016)) כמו גם עם מגמת הפסיקה של הערכאות המבררות, כמפורט להלן.

 

9. סעיף 1 לחוק הפיצויים מעגן את ההגדרה הבסיסית של “תאונת הדרכים” ולפיה מדובר ב”מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה”. בין השאר, הוגדר שימוש ברכב כ”נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו”. מהגדרת השימוש הוחרגה “טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד”.

 

1. השאלה האם הוצאת מצרכים מתא המטען של הרכב בסיום הנסיעה או לפני תחילת הנסיעה מהווה שימוש ברכב ולפיכך נכנסת בהגדרת “תאונת דרכים” לפי חוק הפיצויים, נדונה והוכרעה בפסיקה. מעיון בפסיקה הענפה של הערכאות המבררות עולה מגמה ברורה; מרבית המותבים שדנו בשאלה, מצאו כי מדובר ב”שימוש” וכי האירוע הוא בגדר “תאונת דרכים. [ע”א (מחוזי חי’) 542/94 סבאג נ’ דולב חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים] (15.1.1996); ת”א (שלום עפ’) 1364/02 מישייב נ’ הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים] (26.2.2003); ת”א (שלום עכו) 1655/99 חרב נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים] (10.9.2003); ת”א (שלום חי’) 10147/05 עדואן נ’ מחמוד [פורסם במאגרים] (12.12.2007); ת”א תא (רמ’) 26948-02-11 פלונית נ’ שירביט חברה לביטוח [פורסם במאגרים] (26.12.2016).

 

1. התובעת בענייננו לא נפגעה מדלת תא המטען של המכונית אלא מרכב חולף בעת שיצאה ממכוניתה והייתה בדרכה לתא המטען כדי לאסוף מצרכים. ברי כי התובעת בענייננו טרם סיימה את השימוש ברכב שלה והתאונה אירעה כחלק מפעולת הלוואי של חניית הרכב.

 

2. אכן, לאחר כניסתו לתוקף של תיקון מס’ 8 לחוק הפיצויים יש לבחון בצמצום את שאלת מעמדו של נפגע המצוי מחוץ לרכב, הזיקה בינו ובין הרכב בו השתמש עובר לפגיעה והיקף הפעולות אשר תיחשבנה כשימוש. הנתבעת 1 מפנה, בין היתר, להלכה שנפסקה ברע”א 9084/05 אגד בע”מ נ’ ינטל [פורסם במאגרים] (29.10.2007) (להלן: הלכת ינטל) וכן לפסק הדין שניתן לאחרונה ברע”א 9136/17 פלוני ואח’ נ’ איילון חברה לביטוח בע”מ ואח’ (פורסם במאגרים) ( 04/03/18) וטוענת, כי יש לנקוט בגישה מצמצמת בעת בחינת פעולות הלוואי הנכנסות תחת הגדרת המונח “שימוש” ברכב ולקבוע כי התובעת במקרה דנן אינה “משתמשת” ברכב. דעתי כפי שיפורט להלן, שונה.

 

3. בהלכת ינטל נפסק, כי לאחר תיקון מס’ 8 לחוק הפיצויים, שוב אין נפקות להבחנה בין “שימוש עיקרי” לבין “שימוש לוואי”. כב’ המשנה לנשיאה א’ ריבלין קבע כי:

“ההבחנה הברורה כיום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של ‘דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינן בה’… הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגרלי מ’הליך הנסיעה’ עד כדי שיש לראות בה ‘נסיעה’ אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של מתחם הסיכון התעבורתי” (סעיף 7 לפסק הדין. הדגשה הוספה – ד.ג).

בהתאם לכך נפסק באותו עניין, כי סריקה ביטחונית, המבוצעת לפני הנסיעה, אינה מהווה “שימוש” ברכב כמשמעות מונח זה בחוק, שכן נועדה לצמצם סיכון ביטחוני ולא נועדה לתכלית תעבורתית.

4. ברע”א 5099/08 נביל נ’ הדר חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים] (4.2.2009) (להלן: הלכת נביל) הוסיף כב’ המשנה לנשיאה א’ ריבלין ושָׁנה כי:

“עמדה זו, הרואה ברשימת השימושים שבהגדרת המשנה רשימה סגורה, עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם תכליתו. החוק מנוסח בצורה קזואיסטית אשר אינה מקימה על-פי לשונה אפשרות להכיר באירועים שאינם נופלים למקרים המוזכרים בה במפורש כ-“שימוש ברכב מנועי”… תפיסת דרכי השימוש בהגדרת המשנה כרשימה סגורה, מאיינת את האפשרות לקבוע כי שימושים נוספים, שאינם מוזכרים ברשימה (לאחר מיצוי “הפוטנציאל הפרשני” הגלום בה, כלשונו של הנשיא ברק), יבואו בגדר “תאונת דרכים” לפי מבחן כוללני כזה או אחר” (סעיף 4 לפסק הדין).

באותו עניין נפסק, כי קשירת מטען על גבי משאית לקראת הנסיעה אינה יכולה להיחשב כ”נסיעה ברכב”.

5. אכן, בעקבות ההלכות שנפסקו בינטל ובנביל ניכרת בפסיקת בית המשפט העליון מגמת צמצום של הגדרת “תאונת הדרכים” (ראו, בין השאר, את רע”א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע”מ נ’ המוסד לביטוח לאומי [פורסם במאגרים] (8.11.2007); רע”א 10875/08 שרון נ’ קארו [פורסם במאגרים] (19.04.2009); רע”א 3149/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ’ סקאפי [פורסם במאגרים] (19.7.2009); רע”א 883/11 אריה חברה לביטוח בע”מ נ’ מוחמד [פורסם במאגרים] (22.5.2011); רע”א 3762/11 עזבון המנוחה רחימי ז”ל נ’ חריזי [פורסם במאגרים] (16.1.2012); רע”א 6904/11 שרביט נ’ מטרודן בע”מ [פורסם במאגרים] (14.2.2012); ע”א 8238/14 סילאוי נ’ שירביט חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים] (12.1.2016)).

 

6. על אף מגמת הצמצום האמורה, הותירה הלכת נביל “פוטנציאל פרשני” למונח “נסיעה ברכב”. נקבע כי בגדר המונח יבואו גם מקרים החורגים מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב, אך הודגש כי המקרים הנופלים בגדרי הנסיעה חייבים להיות קשורים קשר ממשי לנסיעה בפועל (הלכת נביל, פסקה 8 לפסק הדין). באופן דומה, הודגש בע”א (חי’) 4496-05-15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (“הפול”) נ’ אלמישאלי [פורסם במאגרים] כי:

“פעולות, אשר מעצם טיבן הינן אותן פעולות אחרונות, שיש להן קשר ישיר לעצם השימוש ברכב, יבואו בהגדרת החוק. קיומו של מגע פיזי בין המשתמש לבין הרכב מהווה מדד חשוב לגיבוש הזיקה. ובלשונו של בית המשפט העליון בע”א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע”מ נ’ פלוני [פורסם במאגרים] (17.3.2014): ‘כידוע, כניסה לרכב מתחילה ברכש שמתקיים מגע פיזי בין המשתמש לבין הרכב (ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים  181-180 והפסיקה המוזכרת שם (מהדורה רביעית, 2012)”.

7. בהמשך לכך, מרבית המותבים שנדרשו לסוגיה לאחר הפסיקה בינטל ובנביל, קבעו במקרים דומים כי מדובר ב”שימוש” ברכב ובתאונת דרכים (ראו, בין השאר, ת”א (שלום ת”א) 42715/07 רפאל נ’ רפאל [פורסם במאגרים] (6.9.2009); ת”א (שלום ת”א) 21445-02-11 נחום נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים] (29.1.2012); ת”א (שלום עפ’) 12703-10-10 עובייד נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ [פורסם בנבו] (31.1.2013); בת”א (שלום עפ’) 6681-08-11 פלונית נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים] (8.12.2014); ת”א (שלום י-ם) 169-04-11 לביא נ’ מגדל חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים] (16.5.2013); ת”א (שלום ת”א) 15653-11-10 לוי נ’ איילון חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים] (15.6.2014); ת”א (שלום רמ’) 63103-03-15 פלונית נ’ פלוני [פורסם במאגרים] (25.5.2016)).

 

8. מגמה זו זכתה לאחרונה לאישור בית המשפט העליון בהחלטת כב’ השופט צ’ זילברטל ברע”א 455/16 המאגר הישראלי לביטוח רכב (“הפול”) נ’ אלמישאלי [פורסם במאגרים] (10.3.2016). באותו עניין אושרה, בגלגול שלישי, פסיקת בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, לפיה יש לכלול את שלב ההכנה לנסיעה בפעולת הכניסה לרכב (באותו עניין נקבע כי קשירת תיק לאופנוע לפני הנסיעה מהווה חלק טבעי ואינטגרלי מתהליך ה”כניסה” לאופנוע לקראת הנסיעה). עוד אושרה הקביעה לפיה לקשירת התיק לאופנוע “תכלית תחבורתית” והיא חיונית לנסיעה. כב’ השופט זילברטל הוסיף ועמד על כך ש”תאונות שהתרחשו במהלך הכנסת מטען אישי של נהג או נוסע לרכב עובר לתחילת הנסיעה סווגו בדרך כלל כשימוש ברכב” (פיסקה 5 להחלטה. הדגשה הוספה – ד.ג). בית המשפט הפנה לעניין זה לפסיקת בתי משפט השלום שהובאה לעיל (לת”א (שלום עכו) 1655/99 ולת”א (שלום עפולה) 6681-08-11) [פורסם במאגרים].

 

9. על רקע האמור, סבורני כי המקרה שלפני בא בגדר “שימוש ברכב”. כזכור, התובעת נפגעה מרכב חולף מיד לאחר שיצאה ממכוניתה והחלה לצעוד לעבר תא המטען כדי לאסוף מצרכים. יישומם של מבחני העזר שהותוו בהלכת ינטל על נסיבות אלה מעלה כי הם מתמלאים כולם: לעניין מבחן הקרבה בזמן ובמקום – הוכח, כי הפעולה בוצעה בסמיכות זמנים לסיום הנסיעה, בעת התאונה אף התקיים מגע פיזי בין התובעת לבין הרכב; לעניין תכלית הפעולה – קיים קשר הדוק בין הימצאותה של התובעת מחוץ לרכב ובין מטרת הנסיעה ברכב. הובלת מטען אישי (מצרכים) הינו חלק מייעודו התחבורתי של הרכב. לאור קביעתי לעיל, כוונתה של התובעת הייתה לסיים את הנסיעה תוך הוצאת המצרכים מתא המטען, בכך עשתה שימוש ברכב למטרות תחבורה (ראה הלכת עוזר סע’ 30). לאור העובדה כי התובעת נפגעה בשלב זה מרכב חולף בעת שהייתה בדרכה להוציא את המצרכים מתא המטען, הרי שלא השלימה את השימוש ברכב ופגיעתה נמצאת במתחם הסיכון התעבורתי הכרוך בשימוש בו.

 

1. נבחן כעת האם קיים קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק שנגרם לתובעת. בחינת השאלה האם נזק הגוף נגרם “עקב” השימוש ברכב למטרות תחבורה, נבחנת באמצעות קיומו של קשר סיבתי הכולל שני רכיבים – קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי (רע”א 6936/11  המגן חברה לביטוח בע”מ נ’ פלוני (פורסם במאגרים).

אשר לקשר הסיבתי העובדתי, ברי כי אלמלא יצאה התובעת מהרכב והלכה לכיוון תא המטען לא הייתה נפגעת מהרכב הפוגע. בנסיבות אלה מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין השימוש ברכב לבין התאונה.

המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי הינו מבחן הסיכון בשילוב מבחן השכל הישר.  מבחן הסיכון מתקיים אם הסיכון שהתממש הינו סיכון שחוק הפיצויים נועד להתמודד עמו. מבחן השכל הישר מתקיים כאשר הקשר בין השימוש ברכב לסיכון שהתממש תרם תרומה ממשית להתרחשותו של הנזק. יישום המבחנים האמורים על המקרה שבפני מביא למסקנה, כי התקיים הקשר הסיבתי המשפטי. התובעת נפגעה מרכב חולף בחנייה, טרם סיימה את השימוש ברכב שלה. מדובר בסיכון הנעוץ בשימוש ברכב מעצם טיבו ככלי רכב ואינהרנטי לשימוש בו.

 

 

1. לסיום, עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנתה הנתבעת 1 ולא מצאתי, כי הם רלוונטיים למקרה הנדון בענייננו. פסקי הדין הנ”ל עניינם בתאונות שאירעו כאשר התובעים הספיקו להתרחק מהרכב בו נסעו בעת התאונה או כאשר הימצאותם מחוץ לרכב בעת קרות התאונה לא נמצאה קשורה לשימוש ברכב (בין אם הסתיים השימוש ברכב באותה עת ובין אם לא היה שימוש ונקבע כי הרכב שימש “זירה” בלבד). כך למשל, ברע”א 9136/17 פלוני ואח’ נ’ איילון חברה לביטוח בע”מ ואח’ [פורסם במאגרים] המדובר היה בתובע שירד מאוטובוס, הספיק לצעוד כ- 2.2 מטרים ונפגע מרכב חולף; בת”א 59119-03-16 פלונית נ’ איילון חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים] דובר בתובעת שירדה מרכב והחלה לצעוד לכיוון בית אחותה ולאחר שהספיקה להתרחק מהרכב, נתקלה בשולים מוגבהים של ערוגה ריקה; ברע”א 10875/08 אורן שרון ואח’ נ’ דניאל קארו ואח’ [פורסם במאגרים] עניין היה בתובע שנפגע מרכב חולף בעת שביקש להתקשר לגרר ועמד במרחק מספר מטרים מהרכב.

בענייננו, כפי שפורט לעיל, התובעת נפגעה מרכב חולף טרם סיימה את השימוש ברכב. בעת אירוע התאונה התובעת לא התרחקה מהרכב  אלא החלה לצעוד בצמוד לרכב על מנת להגיע לתא המטען ולקחת את המצרכים שהיו בו.

 

2. לאחר שקבעתי, כי התובעת נפגעה בעת שהייתה משתמשת ברכב שלה, נותר אפוא לדון בטענה החלופית של הנתבעת 1 ולפיה, התובעת נפגעה פעמיים על ידי הרכב הפוגע במהלך התאונה, כך שמדובר בשתי תאונות נפרדות. בסיכומי הנתבעת 1 נטען (לחלופין), כי אם בתאונה הראשונה נפגעה התובעת בעת שהייתה “משתמשת” ברכב שלה, הרי שבתאונה השנייה נפגעה התובעת בעת שהייתה “הולכת רגל, שכן הזיקה בינה ובין רכבה נותקה והיא באותה עת כבר לא הייתה בדרך לתא המטען של המכונית שלה.

 

3. הנתבעת 1 מפנה לעדותה של התובעת בבית משפט שם מסרה התובעת כדלקמן:

” ש. את זוכרת שמה שקרה בתאונה, ככה את  אומרת  אני מקריא לך בהודעה במשטרה ממה שאת סיפרת לשוטר, משורה 20 את מספרת מה עשה הרכב שפגע בך, מצטט… פנה ימינה לרחוב סלנט… זה מה שהיה בהתחלה, אחר כך אישה שהייתה במדרכה צעקה לה שתעצור את הנהגת, ואז הנהגת קיבלה הלם ונסעה אחורה , היא פגעה בך פעמיים, פעם אחת נסעה קדימה ופגעה בך ואחר כך נסעה אחרונה ופגעה בך עוד פעם.

ת. כן.

ש. את מספרת בהודעה שלך שאחרי הפגיעה הראשונה את נשארת לעמוד.

ת. לא. לא.. אני אסביר לך, מאחר שהיא מעכה אותי והייתי בין שתי מכוניות צעקו לה לעצור, היא התבלבלה במקום לעצור, היא נסעה אחורה, וזרקה אותי לאורך הכביש, ואז חטפתי את השבר בכתף ובאגן, וכל הפנים שלי ובראש היה לי סדק“.

(עמ’ 19 ש’ 27-36 לפרוטוקול הדיון מיום 17/01/18).

 

4. לדידי, טענת הנתבעת 1 לפיה התובעת נפגעה במהלך התאונה מושא התביעה פעמיים, באורח שיש לחלק את התאונה לשתי תאונות נפרדות, אין לה על מה שתסמוך. התובעת נפגעה באירוע תאונתי אחד ורצוף והניסיון תאונה זו לחלק את התאונה לשתי תאונות שונות הוא ניסיון מלאכותי שדינו להידחות.

 

הנתבעת 1 לא הוכיחה, כי במהלך הנסיעה של הרכב הפוגע לאחור נגרמה לתובעת חבלה נוספת.  לא זו אף זו, אף אם הייתה מוכיחה הנתבעת 1 כי בעת שהרכב נסע לאחור נגרמה לתובעת חבלה נוספת אין בכך כדי לנתק את הקשר שבין הנתבעת 1 ובין התאונה.

התאונה מתחילתה ועד סופה אירעה בעת שהתובעת הייתה משתמשת ברכב; פעם אחת בעת שהרכב הפוגע נסע קדימה לכיוונה של התובעת והתנגש בה ופעם שנייה, מיד לאחר מכן, בעת שנסע הרכב הפוגע לאחור והתובעת נפלה על הכביש. בשום שלב של התאונה התובעת לא הפכה להיות “הולכת רגל” כפי שטוענת הנתבעת 1.

 

5. מן המקובץ עולה, כי בנסיבות המקרה דנן, פגיעתה של התובעת מהרכב הפוגע ארעה בעת שהייתה בדרכה לתא המטען של רכבה כדי להוציא מצרכים, מיד בסיום הנסיעה והחנייה ובטרם הספיקה התובעת להגיע לתא המטען. בעת קרות התאונה התובעת הייתה צמודה לרכבה, הספיקה לצעוד מהדלת הקדמית של הנהג לכיוון הדלת האחורית שמאלית של הרכב (מרחק של פחות ממטר) ונפגעה מהרכב הפוגע. התובעת לא סיימה את השימוש ברכבה, והימצאותה מחוץ לרכבה בעת התאונה קשורה בטבורה לשימוש ברכב. בנסיבות אלה יש לראות בתובעת כ”משתמשת” ברכב ועל הנתבעת 1 החובה לפצות את התובעת בגין נזקיה.

 

6. הנתבעות 1 ו- 3 שילמו לתובעים את נזקיהם במימון ביניים (הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 29/01/18), בסך כולל בשיעור 452,192 ₪. הוסכם בין הנתבעות במסגרת הסכם פשרה זה, כי התשלום יבוצע בחלוקה שווה, כמימון ביניים וכי התביעה תמשיך להתברר בין הנתבעות ביחס לחלוקה הסופית.

 

7. נוכח קביעתי לעיל, האחריות לפיצוי התובעת בגין נזקיה מוטלת על הנתבעת 1 בלבד ובנסיבות אלה, דין התביעה נגד הנתבעות 2 ו- 3 להידחות. הנתבעת 1 תשלם לנתבעת 3 את הסכומים ששילמה הנתבעת 3 לתובעים במסגרת מימון הביניים, בסך 226,096 ₪, בתוספת שכ”ט עו”ד בשיעור 13% ומע”מ, ובתוספת הצמדה מיום התשלום.

עורך דין לתאונות דרכים

במציאות הישראלית אנו עדים כדבר שבשגרה להתרחשותן של תאונות-דרכים רבות. מדי יום מתרחשות ברחבי הארץ עשרות תאונות אשר גוררות אחריהן פצועים בדרגות חומרה שונות, החל מפגיעות קלות ועד לפגיעות קטלניות.

---

 נפגעת בתאונת-דרכים? צור קשר לתיאום פגישה ולבירור זכויותיך! 03-5230007 או לחץ כאן

---

כחלק מהיקף התופעה, חוקק חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים (הפלת”ד), אשר נועד להסדיר את מנגנון הפיצוי לנפגעי תאונות-דרכים ביעילות, תוך הבטחת זכויותיהם השונות של הנפגעים ובני משפחותיהם.

לפעולות אותן מבצע נפגע תאונת-דרכים בסמוך להתרחשותה – חשיבות רבה!

לשם כך, ערכנו בעבורכם מדריך המפרט בהרחבה את סדר הפעולות המומלץ אותן יש לבצע לאחר קרות תאונת-דרכים (“מה עושים לאחר תאונת-דרכים?”). אנו נרצה להדגיש כלל אצבע אחד בולט מתוך כללי המדריך – חשיבות קבלת טיפול רפואי לאחר תאונת-דרכים. מדוע? לעיתים רבות אנו נתקלים במקרים בהם סירב הנפגע לקבלת טיפול רפואי הן כתוצאה מתחושת בלבול, הן כתוצאה מתחושת בהלה והן מרצונו להדחיק את קרות התאונה ולהניח אותה מאחוריו ובכך לשכוח מהתרחשותה.

לבדיקה רפואית לאחר תאונת-דרכים קיימת חשיבות רבה, וזאת גם אם על פניו חש הנפגע כי “התמזל מזלו” ויצא ללא פגע. לחשיבות הבדיקה הרפואית לאחר תאונת-דרכים שתי סיבות עיקריות, האחת, לשלול חבלות שונות, והשנייה, קבלת אסמכתאות רפואיות לעצם הפגיעה ולכך כי נגרמו/לא נגרמו פגיעות כלשהן.

פעמים רבות ובייחוד בתאונות המסתיימות במכות “יבשות”, עלולים להופיע סימפטומים שונים לאחר מספר ימים, שבועות ואף חודשים לאחר התאונה.

כמו כן, לצד סדר הפעולות אותן יש לבצע לאחר תאונת-דרכים – קיימת גם חשיבות רבה להתייעצות עם עו”ד המתמחה בתאונות-דרכים, הן לצורך מתן הוראות הכיצד לפעול מיד לאחר התאונה והן לצורך בדיקת זכאות הנפגעים לפיצויים.

קיימות סיטואציות רבות בהן נפגעים כלל לא מודעים לעבודה כי האירוע בו נפגעו מוגדר כתאונת-דרכים עפ”י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים ועפ”י הפסיקה ולכן הם אינם מודעים כי זכאים לפיצוי בגין הפגיעה.

לצורך הבנת החשיבות בפנייה לייעוץ משפטי, נציג שני תיקים אשר טופלו ע”י משרדנו בהם לא ידעו הנפגעים כי זכאים לפיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים:

פגיעה בנפילה באוטובוס - פיצויים בסך 58,000 ש”ח בתוספת הוצאות משפט שולמו לאישה אשר נפלה במהלך נסיעה באוטובוס ציבורי ונגרמו לה שברים במרפק – לאחר נפילתה המשיך נהג האוטובוס בדרכו ולא ייחס חשיבות למקרה. בפגישה עם הלקוחה התברר כי לא הניחה שמדובר בתאונת-דרכים מאחר ו”לא היתה התנגשות בין שני כלי-רכב”.

פגיעה בתאונת אופניים – פיצויים בסך 105,000 ש”ח שולמו בהסדר פשרה לרוכבת אופניים אשר חצתה את מעבר החצייה באור אדום וסבלה משברים בקרסול כתוצאה מפגיעת רכב חולף. הנפגעת פנתה למשרדנו לצורך טיפול בתביעה מכוח פוליסת תאונות אישיות ורק אז התברר לה כי זכאית לפיצויים גם מחברת הביטוח המבטחת את הרכב הפוגע וזאת למרות שחצתה את מעבר החצייה באור אדום.

למשרדנו ניסיון רב בייצוג נפגעי תאונות-דרכים, אנו מלווים את הנפגע לאורך התהליך כולו עד למיצוי מלוא זכויותיו וקבלת פיצוי מקסימלי!  צור/צרי קשר בטלפון: 03-5230007 או לחץ כאן.

לחץ כאן לקריאה אודות פיצויים לנהג ללא ביטוח חובה

לחץ כאן לקריאה אודות פיצויים לנהג ללא רישיון נהיגה

לחץ כאן לקריאה אודות פיצויים לאדם שנפגע מרכב חסר ביטוח/ חסר רישיון נהיגה / פגע וברח

מה עושים לאחר תאונת-דרכים? 

מי זכאי לפיצוי בגין תאונת-דרכים? מהן הפעולות אותן יש לבצע לאחר תאונת-דרכים? האם יש צורך לקבל ייעוץ משפטי מעו”ד לאחר תאונת-דרכים? מהו שכר-טרחת העו”ד בתביעת פיצויים? לפניכם כל התשובות וסדר הפעולות אותן יש לבצע לאחר קרות התאונה.

לצערנו, בכל שנה עולה מספר תאונות-הדרכים ומס’ הנפגעים בהן. עפ”י נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2012 ארעו כ- 12,484 תאונות-דרכים, בהן נפגעו כ- 23,904 בני אדם.

תאונות-הדרכים חושפות אותנו למקרים של פגיעות גופניות מכל הסוגים, החל מהפגיעות הקלות ביותר ועד לפגיעות הקטלניות ביותר.

כפועל יוצא מהנזקים הרפואיים הנגרמים לנפגעי תאונות-דרכים, נגרמים לנפגעים ולבני משפחותיהם נזקים נלווים דוגמת; הפסדי-השתכרות, הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרה של בני-המשפחה או אנשי מקצוע. בגין נזקים אלו מכסה פוליסת ביטוח החובה.

האם אני זכאי לפיצוי למרות שאני אשם בתאונה?

אנו נתקלים פעמים רבות בנפגעים המשוכנעים כי אינם זכאים לפיצוי בגין הנזקים הרפואיים והנזקים הנלווים שנגרמו להם כתוצאה מהפגיעה בתאונה, לאור העובדה כי הינם האשמים בהתרחשותה. חשוב להדגיש כי פוליסת ביטוח החובה מכסה את המבוטחים ללא כל קשר לאשמה, ומשכך אדם הנפגע בתאונת-דרכים, זכאי לפיצויים גם אם הוא אשם בקרות התאונה.

 

סדר הפעולות המומלץ לאחר תאונת-דרכים

1. קבלת טיפול רפואי – ברור מאליו כי אילו נגרמה כתוצאה מתאונת-הדרכים פגיעה קשה או לחילופין, פגיעה קלה המלווה בפגיעות כדוגמת שברים, הרי שבלית ברירה יפונה הנפגע מזירת התאונה באמצעות אמבולנס.

 

סעיף זה מופנה בעיקר לנפגעים “קלים” שבמרבית הפעמים כתוצאה מתגובות שונות (פחד, חרדה, בהלה וכיוצ”ב), מסרבים לפנות לקבלת טיפול רפואי או להתפנות באמצעות אמבולנס מזירת התאונה.

חלק מהנפגעים אינם נוטים לייחס חשיבות לפגיעה ונוכחים לגלות כי סימפטומים לפגיעות “יבשות”, עלולים להופיע לאחר מספר ימים, שבועות ואף חודשים לאחר התאונה.

לכן, חשוב מאוד לפנות לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר אירוע התאונה גם אם על פניו נראה כי “עברתם את התאונה בשלום” וללא נזקי גוף, וזאת על-מנת לקבל אישור לכך מגורם רפואי מוסמך ומקצועי לאחר עריכת בדיקות רפואיות מתאימות.

2. פנייה לתחנת המשטרה – לאחר תאונת-דרכים יש לפנות לתחנת-המשטרה הקרובה ולדווח אודות קרות התאונה. בסיום הדיווח יקבל הנפגע אישור המפרט את מלוא פרטי התאונה. חשוב לציין, כי לעיתים קיימת חשיבות רבה לפער הזמנים שבין קרות התאונה לבין מועד ההודעה למשטרת-ישראל, לכן, רצוי מאוד למסור דיווח מהר ככל שניתן.

אילו מסמכים יש להציג בתחנת-המשטרה לאחר תאונת-דרכים?

נהג נפגע – יש להציג רישיון נהיגה, רישיון רכב, תעודת ביטוח חובה ותעודה רפואית בגין טיפול רפואי.

נוסע ברכב / הולך-רגל/ רוכב אופניים – יש להציג תעודה מזהה, תעודה רפואית בגין טיפול רפואי ואת פרטי הנהג והרכב המעורבים בתאונה.

3. רישום – ניהול תביעת פיצויים נגד חברת הביטוח עלול להמשך מספר חודשים ואף שנים, מטבע הדברים בחלוף תקופה ארוכה קיימת נטייה לשכוח חלק מן הפרטים. לכן, מומלץ לערוך רישום של כל פעולות היומיום במסגרתן הורגש קושי או הורגשה הגבלה כלשהי אשר לא הורגשו לפני התאונה. כמו כן, רצוי לצלם את הפגיעות הגופניות ואת תהליך ההחלמה.

 

4. איסוף מסמכים – יש לשמור באופן קפדני ומסודר את כל המסמכים המתייחסים לתאונה, לרבות מסמכים רפואיים, אישורי מחלה, קבלות בגין הוצאות שנגרמו ותמונות.

 

5. פנייה לייעוץ משפטי – לאחר קבלת הטיפול הרפואי, ובהתאם לממצאים הרפואיים יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעו”ד העוסק בתחום נזקי הגוף, על-מנת לבחון את המשך התהליך מול חברת-הביטוח ולדאוג כי הנפגע ימצה את מלוא זכויותיו ויקבל את הפיצוי המשקף את נזקיו כהלכה.

 

חשוב לציין, כי חלק מן הנפגעים בתאונות-דרכים (בעיקר הקלות שבהן) “מנסים את מזלם” ופונים לחברת-הביטוח בניסיון למצות את זכויותיהם באופן עצמאי או אפילו באמצעות סוכן הביטוח. פנייה עצמאית לחברת הביטוח הינה פעולה שגוייה וחסרת אחריות שכן, מעבר לעובדה כי פנייה ללא הידע המשפטי המתאים עלולה לגרום נזק, הרי שהנפגעים כלל אינם יודעים מהם הנזקים אותם זכאים לתבוע מחברת הביטוח. כמו כן, אין בידי הנפגעים האפשרות לאמוד את גובה הפיצויים הנכון אשר ישקף את הנזקים שנגרמו ועלולים להיגרם בעתיד. לאחר קבלת הפיצוי, לא ניתן יהיה לפנות בפנייה חוזרת לחברת הביטוח, גם לא במצב בו תחול החמרה במצב הרפואי.

שכר-טרחת עו”ד בתביעת פיצויים לנפגעי תאונת-דרכים

 

שכר-טרחת עורך-הדין בטיפול בתביעת פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים נגזר באחוזים הקבועים בחוק מגובה הפיצוי המגיע לנפגע. לכן, כשהטיפול בתביעה אינו כרוך בשלב הראשוני בתשלום כלשהו מצד הנפגע (מלבד אגרת ביהמ”ש, במידת הצורך), אין סיבה שלא תנוהל התביעה ע”י עו”ד העוסק בתחום נזקי-הגוף, שכן פנייה שכזו, כאמור, תביא לפיצוי מקסימלי אשר ישקף את הנזקים האמיתיים שנגרמו בתאונה ועלולים להיגרם בעתיד.

מאת עו”ד ערן אלזם – ייצוג וייעוץ משפטי בתביעות נזקי-גוף

*כל האמור לעיל אינו מהווה ואינו יכול להוות תחליף לייעוץ משפטי.

---

למשרדנו ניסיון רב בייצוג נפגעים, אנו מלווים את הנפגע לאורך התהליך כולו עד למיצוי מלוא זכויותיו וקבלת פיצוי מקסימלי!  צור/צרי קשר בטלפון: 03-5230007 או לחץ כאן.

המשרד מעניק שירותי עו”ד לתאונות-דרכים, עו”ד לנזיקין, עו”ד לפיצויים, עו”ד לתאונת עבודה, עו”ד לנזקי-גוף, עו”ד לתביעות פיצויים. במהלך השנים עסק משרדנו בייצוג נפגעי תאונות-דרכים בתביעות רבות כנגד כלל חברות הביטוח והגופים השונים (תביעה נגד AIG, תביעה נגד הכשרה, תביעה נגד הכשרת היישוב, תביעה נגד הראל, תביעה נגד ביטוח ישיר, תביעה נגד תשעה מיליון, תביעה נגד איי די איי, תביעה נגד איילון, תביעה נגד כלל, תביעה נגד “קרנית”, תביעה נגד “הפול”, תביעה נגד שומרה, תביעה נגד מנורה, תביעה נגד אגד, תביעה נגד דן, תביעה נגד רכבת-ישראל’ , תביעה נגד חברת אוטובוסים פרטית) בתיקים שונים, לרבות בתביעות פיצויים נגד הפול בתאונת אופנוע, בתביעות פיצויים נגד הפול בתאונת קטנוע\ בתביעות שליח נגד הפול  של רוכבי קטנוע נגד הפול, בתביעות פיצויים של הולכי-רגל שנפגעו בתאונות-דרכים, בתביעות פיצויים בתאונת “פגע וברח” כנגד “קרנית”, בתביעות פיצויים של רוכבי אופניים בתאונת “פגע וברח”, בתביעות פיצויים של נוסעים שנפגעו בתאונת-דרכים, בתביעות פיצויים של נהגים שנפגעו בתאונות-דרכים, בתביעות של נוסעים באוטובוס שנפגעו בתאונת-דרכים, בתביעות נפילה באוטובוס, בתביעות תאונה במונית ועוד.