פיצוי בסך 283,485 לנפגע בתאונת-דרכים – עו”ד לתאונות-דרכים

פסק דין: פיצוי בסך 283,485 לנפגע בתאונת-דרכים

בפני מונחת תביעה שהוגשה על ידי מר ז.י יליד 1975, בגין תאונת דרכים שארעה לו ביום 2.3.14 עת נהג ברכבו רכב מסוג פיג’ו מ.ר 45-554-04. בעודו במצב עצירה, בזמן רמזור אדום, פגע בו בעוצמה רכב מסוג טויוטה מ.ר 18-2772-5. שני הרכבים הוכרו כ.”Total Lost’s”

המדובר בתאונת הדרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל”ה- 1975 (להלן: “חוק הפלת”ד“). הנתבעת הינה חברת הביטוח  אשר ביטחה את התובע במועד התאונה. אין מחלוקת בשאלת החבות, אך הצדדים חלוקים באשר לשאלת הנכות שקבע מומחה ביהמ”ש, וממילא בשאלת הנזק.

התביעה הגישה תחשיבי נזק ביום 25.11.15 ומנגד הגיש ב”כ ההגנה תחשיבי נזק ביום 23.11.15. ביום 20.1.16 לאחר עיון בתחשיבים, הצעתי לצדדים להגיע להסדר המבוסס על שקלול הסיכויים והסיכונים כפי שאלו השתקפו בעיני בית המשפט נכון לאותו שלב. משלא השכילו הצדדים להגיע להסדר בינם לבין עצמם וגם לא היו מוכנים להסמיך את בית המשפט להכריע בסכסוך על דרך הפשרה, לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של “ייקב הדין את ההר” (מסכת סנהדרין דף ו’ עמ’ ב’).

התיק נקבע להוכחות ליום 28.11.16 בו העידו: מומחה ביהמ”ש ד”ר רפאל לוטן, התובע בעצמו ואשתו של התובע.

הנכות הרפואית

מומחה ביהמ”ש בתחום האורתופדיה ד”ר רפאל לוטן הגיש חוות דעתו ביום 29.10.15 וקבע לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 12.25% לפי הפירוט שלהלן: 10% נכות ע”פ סעיף 37(5)(א’) לתקנות המל”ל בגין מגבלת תנועות עמ”ש צווארי, ובנוסף 2.5% (לאחר ניכוי בגין מצב קודם) לפי סעיף 37 (7)(א’) לתקנות המל”ל בגין הגבלות תנועות עמ”ש מתני.

שאלות הבהרה ששלחו שני הצדדים למומחה ביהמ”ש, לא הביאו אותו לחזור בו מקביעותיו.

הנתבעת סבורה כי על ביהמ”ש להתערב בקביעות המומחה כיוון שהסתמך על חומר רפואי מועט בכל הנוגע  לנכות שנקבעה באשר לפגיעה בעמ”ש צווארי, המסתכם רק שני ביקורים במיון.

הנתבעת חקרה את המומחה על דוכן העדים ושאלה אותו מדוע לא קיזז מהנכות שנקבעה בגין עמ”ש צווארי פגיעה קודמת משנת 2000, והלה ענה כי לא עשה זאת מאחר ונמצאה בדיקה תקינה בשנת 2001 המעידה כי מצבו של הצוואר תקין, אך החומר הרפואי התייחס לעמ”ש מתני. כמו כן המומחה סמך עמדתו על העובדה שעברו הרבה שנים ללא תלונות.

בנוסף קובלת הנתבעת על קביעת שיעור הנכות שלדידה הינו מופרז ועל העובדה שהמומחה ביצע רק בדיקה אקטיבית ולא ביצע בדיקה פאסיבית, דבר המצביע על כך שהמומחה אינו חשדן כלפי תובעים. בנוסף לא הצליח המומחה לשלול אפשרות לפיה התובע סובל מטורטיקוליס ויש בכך בכדי להשפיע על הגבלות הצוואר שנקבעו. כמו כן, אין לייחס רק מחצית הנכות שנקבעה בגין עמ”ש מותני, אלא יש לייחס את רוב הנכות למצבו הקודם.

בנוסף הפנה ב”כ הנתבעת לקביעתו של סגן הנשיא כב’ השופט רמי יחימוביץ בת”א 5075-10-11 שטינלאוף נ’ הפניקס הישראלי- חברה לביטוח בע”מ שם התערב בקביעת מומחה ביהמ”ש שהחליט לנתק בין תאונה קודמת לבין התאונה בו עסק פסק הדין, רק מהסיבה שלא היו תלונות בשנים מסוימות.

ב”כ התובע הגיש סיכומי תשובה ביום 22.12.16 וטען כי בניגוד להלכת מרגוליס, המומחה בדק גם רשומה רפואית, בנוסף אין זה סביר לקזז נכות רק מפני שהתובע התלונן פעם אחת על כאבים מלפני 14 שנה.

בנוסף אין לקבל את טענת הנתבעת באשר לנכות המופרזת שקבע המומחה לתובע כביכול, באשר לטענות התביעה לעניין הטורטיקוליס הפנתה לחקירתו של המומחה שהסביר בצורה בהירה את הדברים.

אקדים ואציין כי המומחה עמד בחקירתו הנגדית ועשה רושם חיובי מבחינה מקצועית כשנתן טעמים לחוות דעתו, בנוסף ולאור זאת הינו מהימן בעיני.

יש לציין כי הטענה לנכות מופרזת בגין עמ”ש צווארי לא נתמכה כלל ועיקר בתימוכים רפואיים, ועל כן דין טענה זו להידחות.

בפסק דינו המאוזכר לעיל ציין כב’ סגן הנשיא חיימוביץ’ בהי לישנה:

“שמעתי את עדות המומחה, בחנתי את חוות דעתו ושוכנעתי כי המומחה לא שקל כנדרש את הגורמים האפשריים למגבלה בצוואר. המומחה הניח שהמגבלה שמצא קשורה לתאונה ולא בחן כלל את האפשרות שהמגבלה אינה קשורה לתאונה. בחוות דעתו כלל לא התייחס לעברה של התובעת, ובחקירתו  הפריד באופן מלאכותי בין התקופה שלפני התאונה והתקופה שאחריה, ונמנע מלבחון את מצבה הרפואי הכולל של התובעת לאורך השנים. המומחה הסתמך אמנם על הלכת מרגוליס וטען (בחקירתו בלבד) כי לפי שיקול דעתו המקצועי לא היה מנכה נכות קודמת – הנחה זו סבירה ואינה מופרכת נוכח חלוף הזמן שבין התלונה הישנה לבין התאונה – ברם הוא התעלם לחלוטין מן הזמן שחלף מהתאונה ועד לבדיקה ומהאפשרות שהשינויים הניווניים שזוהו ב-2005 תרמו למגבלת התנועה הקלה מאוד שאותרה שנתיים אחרי התאונה. דברי המומחה כי “ברגע שאני ב-2012 או 2013 בדקתי אותה ומצאתי הגבלה, ואין איזשהו אירוע בין 2010 ל-2013, אני מייחס את זה לתאונה” מלמדים שאכן שייך את המגבלה לתאונה בלא לבחון את המצב הקודם לאשורו. בנסיבות אלו, מששוכנעתי שהמומחה לא שקל את מצבה של התובעת, מצאתי להתערב באופן חריג ביותר בחוות דעת המומחה. ההתערבות אינה בשיעור הנכות שנקבע בבדיקת המומחה אלא בשיוכו לתאונה, ובנסיבות נקבע כי מחצית הנכות קשורה לתאונה ומחציתה לשינויים הניווניים שנתגלו עוד בשנת 2005″. (ההדגשות בצהוב שלי- מ.ק.)

סבורני כי הדברים לא נוגעים כלל לענייננו. ראשית סגן הנשיא קבע שהמומחה התעלם לחלוטין מהתלונות שנרשמו לפני התאונה ולא נתן להם ביטוי רק מפני מרחקם הכרונולוגי, קרי אם היו קרובים יותר כרונולוגית, אזי היה מתייחס אליהם. בענייננו המומחה התייחס בכתובים לתלונות משנת 2000. הקביעה לפיה עבר זמן רב ורוב התלונות התמקדו בכאבי עמ”ש מתני ולא בצווארי היוו אינדיקציה למומחה כי לא נותרה נכות צמיתה בגין אותה הפגיעה, מה גם מקביעת פסק הדין הנ”ל עולה כי מומחה אינו מחוייב “למצוא” קביעה חד משמעית נוספת בה נכתב באופן אקטיבי כי הצוואר אינו מוגבל יותר בתנועה.

בחקירתו הנגדית ציין המומחה (עמ’ 3 שורות 12-16  לפרוטוקול מיום 28.11.16):

“ש.   יכולות לעבור גם 15 שנים וימשיך להגיד שהוא לא רוצה טיפולים, האין אין ספק, בכל זאת מצאו הגבלה ואין ממצא, והיום יש אותה הגבלה אולי חלק ממנה כבר היתה. אין ספק שאומר בכל זאת היתה תאונה משהו, טענת בתחילת היום שבגלל שהיה ממצא חיובי, לא מצאו הגבלה לא ייחסת, ראינו שזה לא נכון, אולי יש מקום להגיד שחלק מהנכות לא קשורה לתאונה?

  ת.    זה פחות סביר, לפי ריחוק הזמן ומיעוט התלונות. יש תלונה בודדת שבועיים אחרי התאונה”.

 

ובהמשך התמודד המומחה היטב בחקירתו הנגדית (סייפת עמוד 2 -3 שורות 1-4 לפרוטקול):

“ש.   יש לנו 2 ביקורים במיון, ביקור אחד אחרי 3 חודשים אצל רופא פרטי ואחרי זה בקופ”ח. זה גם לא דרמטי. אני לא מבין למה לייחס ההגבלה רק לתאונה כשיש איזה שהוא עבר ואין לזה קליניקה דרמטית לאחר התאונה, האם אין מקום לבוא ולומר שבכל זאת צריך לומר שמה שמצאו כעת זה קשור לעבר או בגלל שאין וודאות לעשות חצי חצי.

  ת.    מעבר לביקור אצל ד”ר ולן, קימות שתי פניות למיון, קיים ביקור ב 10.3.14 ושוב נמצאה מגבלה בתנועת הצוואר וביקור 2.7.14  עם ממצאים דומים. הזמן הסביר בין ביקור לביקור סביר. “

 

באשר להחלטה לבצע רק בדיקה פאסיבית נשאל וענה בהי לישנה (סייפת עמוד 3- 4 שורות 1-5):

“ש.   ממצאים בבדיקה גופנית שלך הם בבדיקה פסיבית או אקטיבית?

ת.   אני לא בודק פסיבית. לרוב האנשים מצליחים להגיע לטווח מלא. גם ללא בדיקה פסיבית הבדיקה נערכת בבדיקה ישירה ועקיפה.

ש.   בדיקה אקטיבית אתה מבקש מאדם לסובב הצוואר לצד ימין שמאל למעלה ולמטה?

ת.   נכון.

ש.   בבדיקה פסיבית אתה עושה הסיבוב?      

ת.   כן.

ש.   הבדיקה שאתה מבצע תלויה בשיתוף פעולה של הנבדק?

ת.   במרכיב זה של הבדיקה כן, אבל….

ש.   אתה אומר שיש לך בדיקה נוספת שנקראת להסתכלות בהיסח הדעת?

ת.   בדיקות עקיפות. במידה וקיים פער בין בדיקה ישירה לעקיפה אני מיידע את התובע שקיים פער שכזה בודק שוב.

ש.   בזמן שהוא מתלבש נותן ת.ז. אתה מסתכל?

ת.   זה אחד המדדים. יש גם תוך כדי בדיקה אתה מבקש לעשות משהו ולמעשה בודק דבר אחר.”

 

מעדות המומחה עולה כי הוא ביצע מספר בדיקות במסגרת הקלינית. עדותו משכנעת, ועל כן אין לקבל את טענות ההגנה בעניין זה.

באשר לתהיות מדוע קבע המומחה כי אין לייחס לתובע מצב קודם בשל הגבלת התנועות, הבהיר זאת בחקירתו החוזרת כשהוא התמקד בשני טעמים עיקריים: לא הוכח כי התובע סובל מטורטיקוליס. שנית, הטורטיקוליס יכול להשפיע רק על רוטציה לצד שמאל אצל התובע (עמ’ 5 שורות 18-23):

 

“ש.   הטורטיקוליס אמרת שיכול להשפיע על רוטציה לשמאל אצל התובע נמצא גם רוטציה בימין?

ת.   נכון. ההתמקדות על הטורטיקוליס לא מעלה ולא מורידה מנכותו. מדובר על הורדת הראש.

ש.   האם הוצג תיעוד על טורטיקוליס לפני התאונה?

ת.   לא.

ש.   אם היתה בעיה כזו לתובע האם סביר שהיה מתלונן על כך?

ת.   אם זה ממצא מולד, כנראה בגיל 40 לא התלונן על כך. אין על זה תיעוד קודם”.

 

באשר לשאלה מדוע ייחס המומחה לתובע בגין מצבו רק מחצית מהנכות שנקבעה באשר תחלואי המבנה הקיימים אצלו ענה ונתן טעם לקביעתו כדבעי (עמ’ 4 שורות 11-23):

ש.   בפרק הממצאים בנוגע לצוואר, בעצם מה שלא תקין זה הרוטציות לצדדים?

ת.   קצת הגבלה קלה ביישור עמ”ש צווארי.  60 מצוטט.

ש.   רוטציה תקינה זה 80 מעלות. יש לנו צד אחד הגבלה של 10 מעלות שזו הגבלה מזערית, וצד שני 20 מ עלות?

ת.   יש גם קצת הגבלה בכיפוף וביישור.

ש.   למה 10% כשיש הגבלה מזערית לרוטציה לצד ימין שתי הגבלות מזעריות כיפוף ויישור והגבלה אולי קלה לצד שמאל, לא צריך לעשות התאמה, או שאתה לא עושה?

ת.   תלוי במקרה. פה מדובר בהגבלה בכמה מישורי תנועה, יש קצת הגבלה בכיפוף יישור וכיפוף לצדדים, לכן אני חושב שהגבלה מזערית שהיא סע’ 37.7.5 ומחציתו לא משקפת המגבלה.

ש.   אולי בכל זאת העובדה שיש לנו 2-3 ביקורים ואין המשך טיפולים אולי זה תיק של 5% בטווח בין 5 ל 10 ?

ת.   שוב גם המגבלה ברוטציות ויחד עם כל המגבלות במישורים אחרים 10% זו קביעה סבירה. לא מקלה ולא מחמירה.”

מושכלות ראשונים היא כי באין סיבות טובות לכך, לא יחרוג בית המשפט מקביעת המומחים הרפואיים (ראו:  ע”א 1156/92 סגל נ’ סגל וכן ראו, ע”א 8288/00 קרנית נ’ סיכסך בפסקה 5, ובע”א 3212/03‏ ‏ יצחק נהרי נ’ דולב חברה לביטוח).

מומחה ביהמ”ש שמונה הינו מהימן, וכפי שאוזכר לעיל, ענה על שאלות ההגנה בצורה מיטבית בבחינת “על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון”. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את חוות דעתו של המומחה ונכותו הרפואית המשוקללת והצמיתה של התובע תעמוד על שיעור של 12.25%.

הנכות התפקודית

התביעה טענה בסעיף 35  לסיכומיה כי לאור אופי עבודתו של התובע, עבודת כפיים, אין בנכות הרפואית שנקבעה לתובע בכדי לשקף את הפגיעה שנגרמה לו, שהיא גבוהה בהרבה. מאידך גיסא ההגנה טענה  בסעיף 16 לסיכומיה כי רוב תלונותיו של התובע הן לגבי כאבי גב ולא הצוואר, כאשר הגב משקף את רוב הנכות הרפואית שנקבעה, והנכות בעמ”ש מתני הינה מזערית, ועל כן אין לקבוע נכות תפקודית לתובע בעקבות נכותו הרפואית.

מקובלנו כי בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית. לא שוכנעתי מטענות מי מהצדדים לסטות מקביעת המומחה לחומרא או לקולא. הנכויות האורתופדיות הרפואיות  משפיעות על תפקודו לאור מקצועו של התובע כנהג משאית, הן בפגיעת העמ”ש הצווארי והן בפגיעת העמ”ש המתני, לשתיהן יש ויהיו השפעות בעתיד. לאור האמור לעיל, אין לחרוג מקביעתו של המומחה (ראה למשל ע”א 3049/93 גירגיסיאן נ’ רמזי ואח’ פ”ד נב(3) 792).

הנני קובע כי הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה תעמוד על שיעור של 12.25%.

 

בסיס השכר, משלח ידו של התובע והפסדי ההשתכרות

התביעה טענה בסיכומיה (ס’ 10-35) כי בתקופת שירותו הצבאי רכש התובע מקצועו כנהג משאית והשתכר בהתאם לשכר הממוצע במשק.

בשנת 2003 התקרב ליהדות והפך תלמיד ישיבה, ובהמשך לאברך בכולל.

בשנת 2009 במקביל ללימודיו כאברך עבד בחברת ניקיון “מבנים אחזקה ונקיון” ועבד בעבודה זו עד ליום התאונה והשתכר שכר של 1,100 ₪ בחודש ממנה.

בנוסף התקדם בלימודי הכולל והחל לעבוד ב “שילה- שיווק וייעוץ הלכתי בע”מ” כיועץ בענייני הלכה במקביל להיותו אברך, וכעובד נקיון. מחברת שילה ייעוץ הלכתי השתכר שכר של 1,200 ₪ בחודש. כאברך השתכר שכר של 700 ₪ בחודש.

בנוסף טענה התביעה כי התובע החל לעבוד בחודש 2/15 בחברת “פדקס” כנהג, שכרו הממוצע עמד על 7,500 ₪, ולאחר שבעה חודשים פוטר. לטענת התביעה כתוצאה מהתאונה וחוסר יכולתו לתפקד.  שבועיים לאחר מכן החל לעבוד בחברת “קונספט ליין”  כנהג משאית שם כפי שעולה מהתלושים שהוצגו (אליהם לא התנגדה הנתבעת) עולה כי בממוצע משתכר התובע שכר של 8,500 ₪ נטו (חישוב ביהמ”ש).

ההגנה מנגד טענה בסיכומיה כי התובע הודה בחקירתו כי הוא מקבל 2000 ₪  מהכולל (סכום שכולל את 700 ₪ שמקבל אברך מהמדינה) וסכום זה אינו נפגע בעקבות התאונה.

בנוסף טענה ההגנה כי מחוות דעת המומחה עולה כי התובע הרים בעבודתו בפדקס משאות עד 5 קילוגרמים, ועל כן אין לראות קשס”ב בין התאונה להתפטרותו של התובע. בנוסף עד להתחלת עבודתו בפקדס, במשך  שנים לא השתכר בסכומים משמעותיים. בנסיבות הללו ההגנה מציעה סכום גלובאלי של 25,000 ₪. התביעה מציעה רק לתקופת העבר על פי חישוביה סך של 69,211 ₪ .

התובע העיד בדיון ההוכחות מיום 28.11.16 (עמ’ 8 שורות 2-17 לפרוטוקול):

“ש.   למה תלושי השכר שצרפת משילה הם תלושים שהודפסו רק אחרי התאונה ואין לך תלוש להראות לנו.

ת.   למה? יש לי תלוש מלפני שבוע. מעיין במסמכים. נספח ו’. יכול להיות שלא היה לי תלוש והם הדפיסו אחר כך, הסכום בכולל זהה לסכום זה. הייתי מרוויח בכולל אותו סכום. אין מה לפברק אין בזה הגיון. רציתי להכנס לתחום שאלות. יש 700 מהמדינה שניתן פלוס 1,200 זה אותו סכום.

ש.   בעצם השכר משילה היה חלק מהתמיכה שקיבלת מהכולל.

ת.   לא הבנתי נכון.

ש.   ב 1/14 עבדת בחב’ מבנים הרווחת 1,200 ₪ וקיבלת מהכולל 2,000 ₪?

ת.   כן.

ש.   ב 3/14 עבדת במבנים 1,200 ₪ ומהכולל ומחב’ שילה קיבלת 2,000 ₪?

ת.   נכון. רציתי רק להתקדם.

ש.   איך קיבלת פיזית הכסף?

ת.   העברה בנקאית.

ש.   בתחילת מרץ קיבלת אותו סכום שקיבלת מהכולל ולא היה אכפת לך החלוקה הפנימית?

ת.   נכון.”

לאור כל האמור יש לפצות את התובע בגין ההפסדים שנגרמו לו מכך שלא עבד בחברת הניקיון “מבנים ואחזקה” לתקופה בת שלושה חודשים מצטברים, בהם ובמיוחד בחודש הראשון, התקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הפסקת עבודתו (שם עבד תקופה בת כ 5 שנים). עם זאת בסמוך לתאונה לא השתכר בצורה משמעותית.

באשר הפסקת העבודה, לאור העובדה כי נאמר למומחה שהתובע נשא בזמנו משקל עד 5 קילוגרם, קשה למצוא קשר סיבתי בין הפציעה להתפטרותו, מה גם שהתובע מצא כעבור שבועיים עבודה אחרת, עובדה זו יש בה בכדי להגיד שני מאמרות חלופיות או מצטברות: 1.התובע לא עזב בגלל הקושי הפיזי 2. עזב כי מצא עבודה אחרת.

בנסיבות אלו צודקת ההגנה שיש לפסוק לתובע סכום גלובלי. פסיקה זו תיעשה רק עבור תקופת העבר. הנני מעמיד הפיצוי בגין העבר בסך 10,000 ₪, לאור כל האמור לעיל.

לעומת זאת באשר לעתיד, משמצא התובע עבודה והוא משתכר בה תקופה משמועתית, אין להעמיד פיצוי בשיעור הגלובאלי לעתיד עליו הצביעה ב”כ הנתבעת המלומד, שאינו משקף את הנכות שנקבעה. לאור הפסיקה בעניין יאסר יונס נ’ המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ”ד מג(3) ייעשה חישוב אקטוארי שלהלן: שכר נטו (8,500 ₪) X מקדם ההיוון (עד לגיל פרישה) 211.92 X % 12.25 הנכות התפקודית= סך של 220,600 ₪.

בנוסף תשלמנה הנתבעת לתובע הפסדי פנסיה שעתידים להגרם לו בסך של 26,500 ₪.

עזרת הזולת

התובע טען בסעיפים 44-51 לסיכומיו כי נזקק, בפרט בשבועיים הראשונים לתאונה לעזרה בביצוע פעולות בסיסיות מאשתו. ועל כן יש לפצות אותו בגין ההפסד שנגרם לאשתו מעצם הטיפול בו.

הנתבעת טענה מנגד בסעיף 20 לסיכומיה כי אין לפצות את התובע בגין ראש נזק זה מאחר וחזר לתפקוד מלא, וממילא עבודות הבית מוטלות על אשתו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, וקיבלתי את חוות דעת המומחה  במלואה, השתכנעתי כי בשבועיים הראשונים בהם שהה התובע באי כושר מלא, נזקק לעזרה מצד אשתו, עזרה סיעודית שחורגת מהעזרה הרגילה שבין בני זוג.

ביהמ”ש מוסמך לפסוק פיצוי במקרים הללו, גם בהיעדר אסמאכתאות (ראה ע”א 525/74 אסבטוס וכימיקלים חברה בע”מ נ’ פזגז חברה לשווק בע”מ פ”מ ל(3) 251). בנוסף ובכפוף לכלל כי  “לא ייהנה מעוול מעוולתו”, ככל שהעזרה חורגת מעזרה סבירה, תזכה את הנפגע בפיצוי בגינה, ואין בכך שבסופו של יום לא שילם עבורה בכדי לשלול פיצוי ממנו (ראו: בע”א 5774/95 יצחק שכטר נ’ אלה כץ, תק-על 97(3) 919, שלעיל).

לאור האמור לעיל, הנתבעת תפצה את התובע בגין עזרת צד ג’ בסכום סביר והוגן של 5,000 ₪.

 

הוצאות רפואיות וניידות

התביעה סבורה כי יש לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה בסך של 50,000 ₪  תוך שהיא טוענת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הוצאות של אביזרים רפואיים לרבות חגורת גב ומשככי כאבים, בנוסף ולאור העובדה שרכבו הושבת, נאלץ להשתמש בתחבורה ציבורית, כגון מוניות פרטיות.

הנתבעת מנגד סבורה כי אין לפצות בגין ראש נזק זה ללא שהוכחו כדבעי.

כפי שציינתי לעיל ביהמ”ש מוסמך לפסוק סכום שישקף את הפגיעה המשוערת והפגיעה העתידית שייגרמו גם בגין הוצאות רפואיות והוצאות ניידות. בעבור החודש הראשון יש לפצות את התובע בגין הוצאות רפואיות נסיעה וניידות בסך של 1,500 ₪.   באשר לעתיד, מומחה ביהמ”ש קבע כי ייתכן והתובע יזדקק לטיפולים פיזיותרפיה ולמשככי כאבים, סבורני כי על הנתבעת, בהתחשב בנכות שנקבעה, לשלם לתובע סכום נוסף של 10,000 ₪ , תוך שביהמ”ש “שיקלל” את השתתפות קופות החולים, וגופים כיוצאים בהם בהוצאות רפואיות. לסיכום בגין ראש נזק זה תפצה הנתבעת את התובע בסך של 11,500 ₪  .

כאב וסבל

התביעה טענה בסיכומיה כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 19,885 ₪. הנתבעת מנגד טענה כי יש לפצות את התובע בסך של 5,000 ₪, תוך שהיא נסמכת על נכות נמוכה מזו שקבע ביהמ”ש.

לאחר עיון בתקנות כאב וסבל, חישוב התביעה מבוסס על הנכות הרפואית שנקבעה ועל התקנות ולכן אני מקבל את חישוב התביעה. הנתבעת תשלם לתובע בגין ראש נזק זה פיצוי בסך של 19,885 ₪.

 

החלטת ביהמ”ש מיום 4.9.16

ביום 31.8.16 הגישה התביעה התייחסות להתנהלות הנתבעת שלדעתה עיכב את ההליך המשפטי, ובכלל זה איחור בהגשת כתב ההגנה, המנעות במשך חודשים להמצאת תיעוד רפואי לעיני מומחה ביהמ”ש דבר שעכב את הגשת חוות הדעת, איחור בהגשת תגובתה באשר להצעת ביהמ”ש. לאור כל האמור סבורה התביעה כי יש לפסוק הוצאות בהתאם.

עיינתי בטענות הצדדים, הנתבעת אכן קיבלה ארכות להגשת עמדתה לסיום התיק מבלי שהדבר סייע לסיים התיק בפשרה. באשר להגשת החומר הרפואי, אכן התעכבה הנתבעת והיא אינה מכחישה זאת, מעבר לכך סבורני כי התנהלה הנתבעת בתום לב, סיום ההליך תוך תקופה של כשנה וחצי הינה תקופה לגיטימית, גם התרשמתי שהנתבעת לא הערימה קשיים פרוצדורליים רק על מנת לעכב את ההליכים בתיק, ולעניין זה אני מקבל את נימוקי ההגנה בסעיפים 24-25.

על אף העיכוב שנגרם בשל אי הגשת המסמכים הרפואיים למומחה חרג בהרבה מקביעת כבוד הרשם יוחנן גבאי, כיוון שהתרשמתי שהנתבעת נהגה בתום לב, אין מקום לפסוק הוצאות מיוחדות בגין כך.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע את כל הסכומים שנקבעו בפסק הדין, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בשיעור של 15.4% מהסכומים דלעיל.

עורך דין לתאונות דרכים

במציאות הישראלית אנו עדים כדבר שבשגרה להתרחשותן של תאונות-דרכים רבות. מדי יום מתרחשות ברחבי הארץ עשרות תאונות אשר גוררות אחריהן פצועים בדרגות חומרה שונות, החל מפגיעות קלות ועד לפגיעות קטלניות.

---

 נפגעת בתאונת-דרכים? צור קשר לתיאום פגישה ולבירור זכויותיך! 03-5230007 או לחץ כאן

---

כחלק מהיקף התופעה, חוקק חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים (הפלת”ד), אשר נועד להסדיר את מנגנון הפיצוי לנפגעי תאונות-דרכים ביעילות, תוך הבטחת זכויותיהם השונות של הנפגעים ובני משפחותיהם.

לפעולות אותן מבצע נפגע תאונת-דרכים בסמוך להתרחשותה – חשיבות רבה!

לשם כך, ערכנו בעבורכם מדריך המפרט בהרחבה את סדר הפעולות המומלץ אותן יש לבצע לאחר קרות תאונת-דרכים (“מה עושים לאחר תאונת-דרכים?”). אנו נרצה להדגיש כלל אצבע אחד בולט מתוך כללי המדריך – חשיבות קבלת טיפול רפואי לאחר תאונת-דרכים. מדוע? לעיתים רבות אנו נתקלים במקרים בהם סירב הנפגע לקבלת טיפול רפואי הן כתוצאה מתחושת בלבול, הן כתוצאה מתחושת בהלה והן מרצונו להדחיק את קרות התאונה ולהניח אותה מאחוריו ובכך לשכוח מהתרחשותה.

לבדיקה רפואית לאחר תאונת-דרכים קיימת חשיבות רבה, וזאת גם אם על פניו חש הנפגע כי “התמזל מזלו” ויצא ללא פגע. לחשיבות הבדיקה הרפואית לאחר תאונת-דרכים שתי סיבות עיקריות, האחת, לשלול חבלות שונות, והשנייה, קבלת אסמכתאות רפואיות לעצם הפגיעה ולכך כי נגרמו/לא נגרמו פגיעות כלשהן.

פעמים רבות ובייחוד בתאונות המסתיימות במכות “יבשות”, עלולים להופיע סימפטומים שונים לאחר מספר ימים, שבועות ואף חודשים לאחר התאונה.

כמו כן, לצד סדר הפעולות אותן יש לבצע לאחר תאונת-דרכים – קיימת גם חשיבות רבה להתייעצות עם עו”ד המתמחה בתאונות-דרכים, הן לצורך מתן הוראות הכיצד לפעול מיד לאחר התאונה והן לצורך בדיקת זכאות הנפגעים לפיצויים.

קיימות סיטואציות רבות בהן נפגעים כלל לא מודעים לעבודה כי האירוע בו נפגעו מוגדר כתאונת-דרכים עפ”י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים ועפ”י הפסיקה ולכן הם אינם מודעים כי זכאים לפיצוי בגין הפגיעה.

לצורך הבנת החשיבות בפנייה לייעוץ משפטי, נציג שני תיקים אשר טופלו ע”י משרדנו בהם לא ידעו הנפגעים כי זכאים לפיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים:

פגיעה בנפילה באוטובוס - פיצויים בסך 58,000 ש”ח בתוספת הוצאות משפט שולמו לאישה אשר נפלה במהלך נסיעה באוטובוס ציבורי ונגרמו לה שברים במרפק – לאחר נפילתה המשיך נהג האוטובוס בדרכו ולא ייחס חשיבות למקרה. בפגישה עם הלקוחה התברר כי לא הניחה שמדובר בתאונת-דרכים מאחר ו”לא היתה התנגשות בין שני כלי-רכב”.

פגיעה בתאונת אופניים – פיצויים בסך 105,000 ש”ח שולמו בהסדר פשרה לרוכבת אופניים אשר חצתה את מעבר החצייה באור אדום וסבלה משברים בקרסול כתוצאה מפגיעת רכב חולף. הנפגעת פנתה למשרדנו לצורך טיפול בתביעה מכוח פוליסת תאונות אישיות ורק אז התברר לה כי זכאית לפיצויים גם מחברת הביטוח המבטחת את הרכב הפוגע וזאת למרות שחצתה את מעבר החצייה באור אדום.

למשרדנו ניסיון רב בייצוג נפגעי תאונות-דרכים, אנו מלווים את הנפגע לאורך התהליך כולו עד למיצוי מלוא זכויותיו וקבלת פיצוי מקסימלי!  צור/צרי קשר בטלפון: 03-5230007 או לחץ כאן.

לחץ כאן לקריאה אודות פיצויים לנהג ללא ביטוח חובה

לחץ כאן לקריאה אודות פיצויים לנהג ללא רישיון נהיגה

לחץ כאן לקריאה אודות פיצויים לאדם שנפגע מרכב חסר ביטוח/ חסר רישיון נהיגה / פגע וברח

מה עושים לאחר תאונת-דרכים? 

מי זכאי לפיצוי בגין תאונת-דרכים? מהן הפעולות אותן יש לבצע לאחר תאונת-דרכים? האם יש צורך לקבל ייעוץ משפטי מעו”ד לאחר תאונת-דרכים? מהו שכר-טרחת העו”ד בתביעת פיצויים? לפניכם כל התשובות וסדר הפעולות אותן יש לבצע לאחר קרות התאונה.

לצערנו, בכל שנה עולה מספר תאונות-הדרכים ומס’ הנפגעים בהן. עפ”י נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2012 ארעו כ- 12,484 תאונות-דרכים, בהן נפגעו כ- 23,904 בני אדם.

תאונות-הדרכים חושפות אותנו למקרים של פגיעות גופניות מכל הסוגים, החל מהפגיעות הקלות ביותר ועד לפגיעות הקטלניות ביותר.

כפועל יוצא מהנזקים הרפואיים הנגרמים לנפגעי תאונות-דרכים, נגרמים לנפגעים ולבני משפחותיהם נזקים נלווים דוגמת; הפסדי-השתכרות, הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרה של בני-המשפחה או אנשי מקצוע. בגין נזקים אלו מכסה פוליסת ביטוח החובה.

האם אני זכאי לפיצוי למרות שאני אשם בתאונה?

אנו נתקלים פעמים רבות בנפגעים המשוכנעים כי אינם זכאים לפיצוי בגין הנזקים הרפואיים והנזקים הנלווים שנגרמו להם כתוצאה מהפגיעה בתאונה, לאור העובדה כי הינם האשמים בהתרחשותה. חשוב להדגיש כי פוליסת ביטוח החובה מכסה את המבוטחים ללא כל קשר לאשמה, ומשכך אדם הנפגע בתאונת-דרכים, זכאי לפיצויים גם אם הוא אשם בקרות התאונה.

 

סדר הפעולות המומלץ לאחר תאונת-דרכים

1. קבלת טיפול רפואי – ברור מאליו כי אילו נגרמה כתוצאה מתאונת-הדרכים פגיעה קשה או לחילופין, פגיעה קלה המלווה בפגיעות כדוגמת שברים, הרי שבלית ברירה יפונה הנפגע מזירת התאונה באמצעות אמבולנס.

 

סעיף זה מופנה בעיקר לנפגעים “קלים” שבמרבית הפעמים כתוצאה מתגובות שונות (פחד, חרדה, בהלה וכיוצ”ב), מסרבים לפנות לקבלת טיפול רפואי או להתפנות באמצעות אמבולנס מזירת התאונה.

חלק מהנפגעים אינם נוטים לייחס חשיבות לפגיעה ונוכחים לגלות כי סימפטומים לפגיעות “יבשות”, עלולים להופיע לאחר מספר ימים, שבועות ואף חודשים לאחר התאונה.

לכן, חשוב מאוד לפנות לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר אירוע התאונה גם אם על פניו נראה כי “עברתם את התאונה בשלום” וללא נזקי גוף, וזאת על-מנת לקבל אישור לכך מגורם רפואי מוסמך ומקצועי לאחר עריכת בדיקות רפואיות מתאימות.

2. פנייה לתחנת המשטרה – לאחר תאונת-דרכים יש לפנות לתחנת-המשטרה הקרובה ולדווח אודות קרות התאונה. בסיום הדיווח יקבל הנפגע אישור המפרט את מלוא פרטי התאונה. חשוב לציין, כי לעיתים קיימת חשיבות רבה לפער הזמנים שבין קרות התאונה לבין מועד ההודעה למשטרת-ישראל, לכן, רצוי מאוד למסור דיווח מהר ככל שניתן.

אילו מסמכים יש להציג בתחנת-המשטרה לאחר תאונת-דרכים?

נהג נפגע – יש להציג רישיון נהיגה, רישיון רכב, תעודת ביטוח חובה ותעודה רפואית בגין טיפול רפואי.

נוסע ברכב / הולך-רגל/ רוכב אופניים – יש להציג תעודה מזהה, תעודה רפואית בגין טיפול רפואי ואת פרטי הנהג והרכב המעורבים בתאונה.

3. רישום – ניהול תביעת פיצויים נגד חברת הביטוח עלול להמשך מספר חודשים ואף שנים, מטבע הדברים בחלוף תקופה ארוכה קיימת נטייה לשכוח חלק מן הפרטים. לכן, מומלץ לערוך רישום של כל פעולות היומיום במסגרתן הורגש קושי או הורגשה הגבלה כלשהי אשר לא הורגשו לפני התאונה. כמו כן, רצוי לצלם את הפגיעות הגופניות ואת תהליך ההחלמה.

 

4. איסוף מסמכים – יש לשמור באופן קפדני ומסודר את כל המסמכים המתייחסים לתאונה, לרבות מסמכים רפואיים, אישורי מחלה, קבלות בגין הוצאות שנגרמו ותמונות.

 

5. פנייה לייעוץ משפטי – לאחר קבלת הטיפול הרפואי, ובהתאם לממצאים הרפואיים יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעו”ד העוסק בתחום נזקי הגוף, על-מנת לבחון את המשך התהליך מול חברת-הביטוח ולדאוג כי הנפגע ימצה את מלוא זכויותיו ויקבל את הפיצוי המשקף את נזקיו כהלכה.

 

חשוב לציין, כי חלק מן הנפגעים בתאונות-דרכים (בעיקר הקלות שבהן) “מנסים את מזלם” ופונים לחברת-הביטוח בניסיון למצות את זכויותיהם באופן עצמאי או אפילו באמצעות סוכן הביטוח. פנייה עצמאית לחברת הביטוח הינה פעולה שגוייה וחסרת אחריות שכן, מעבר לעובדה כי פנייה ללא הידע המשפטי המתאים עלולה לגרום נזק, הרי שהנפגעים כלל אינם יודעים מהם הנזקים אותם זכאים לתבוע מחברת הביטוח. כמו כן, אין בידי הנפגעים האפשרות לאמוד את גובה הפיצויים הנכון אשר ישקף את הנזקים שנגרמו ועלולים להיגרם בעתיד. לאחר קבלת הפיצוי, לא ניתן יהיה לפנות בפנייה חוזרת לחברת הביטוח, גם לא במצב בו תחול החמרה במצב הרפואי.

שכר-טרחת עו”ד בתביעת פיצויים לנפגעי תאונת-דרכים

 

שכר-טרחת עורך-הדין בטיפול בתביעת פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים נגזר באחוזים הקבועים בחוק מגובה הפיצוי המגיע לנפגע. לכן, כשהטיפול בתביעה אינו כרוך בשלב הראשוני בתשלום כלשהו מצד הנפגע (מלבד אגרת ביהמ”ש, במידת הצורך), אין סיבה שלא תנוהל התביעה ע”י עו”ד העוסק בתחום נזקי-הגוף, שכן פנייה שכזו, כאמור, תביא לפיצוי מקסימלי אשר ישקף את הנזקים האמיתיים שנגרמו בתאונה ועלולים להיגרם בעתיד.

מאת עו”ד ערן אלזם – ייצוג וייעוץ משפטי בתביעות נזקי-גוף

*כל האמור לעיל אינו מהווה ואינו יכול להוות תחליף לייעוץ משפטי.

---

למשרדנו ניסיון רב בייצוג נפגעים, אנו מלווים את הנפגע לאורך התהליך כולו עד למיצוי מלוא זכויותיו וקבלת פיצוי מקסימלי!  צור/צרי קשר בטלפון: 03-5230007 או לחץ כאן.

המשרד מעניק שירותי עו”ד לתאונות-דרכים, עו”ד לנזיקין, עו”ד לפיצויים, עו”ד לתאונת עבודה, עו”ד לנזקי-גוף, עו”ד לתביעות פיצויים. במהלך השנים עסק משרדנו בייצוג נפגעי תאונות-דרכים בתביעות רבות כנגד כלל חברות הביטוח והגופים השונים (תביעה נגד AIG, תביעה נגד הכשרה, תביעה נגד הכשרת היישוב, תביעה נגד הראל, תביעה נגד ביטוח ישיר, תביעה נגד תשעה מיליון, תביעה נגד איי די איי, תביעה נגד איילון, תביעה נגד כלל, תביעה נגד “קרנית”, תביעה נגד “הפול”, תביעה נגד שומרה, תביעה נגד מנורה, תביעה נגד אגד, תביעה נגד דן, תביעה נגד רכבת-ישראל’ , תביעה נגד חברת אוטובוסים פרטית) בתיקים שונים, לרבות בתביעות פיצויים נגד הפול בתאונת אופנוע, בתביעות פיצויים נגד הפול בתאונת קטנוע\ בתביעות שליח נגד הפול  של רוכבי קטנוע נגד הפול, בתביעות פיצויים של הולכי-רגל שנפגעו בתאונות-דרכים, בתביעות פיצויים בתאונת “פגע וברח” כנגד “קרנית”, בתביעות פיצויים של רוכבי אופניים בתאונת “פגע וברח”, בתביעות פיצויים של נוסעים שנפגעו בתאונת-דרכים, בתביעות פיצויים של נהגים שנפגעו בתאונות-דרכים, בתביעות של נוסעים באוטובוס שנפגעו בתאונת-דרכים, בתביעות נפילה באוטובוס, בתביעות תאונה במונית ועוד.