עו”ד לתאונות דרכים – 70,000 ש”ח לנפגעת בתאונת דרכים

פסק דין: פיצוי בסך 70,000 ש”ח לנפגעת בתאונת-דרכים בטיול טרקטרונים

התובעים נפגעו בתאונת דרכים שארעה בתאריך 23/12/2014, במהלך טיול טרקטורונים. התאונה אירעה בעת שהתובעים רכבו על טרקטורון מ.ר. 7464569 (להלן: הטרקטורון) ובשלב מסוים, טרקטורון שנסע לפניהם הדרדר לאחור ופגע ברגלה של התובעת 1 (להלן: התאונה). בשל נזקי הגוף שנגרמו לתובעים בתאונה, הגישו התובעים תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל”ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

2. הנתבעת הייתה מבטחת הטרקטורון והיא מכירה בכיסוי הביטוחי. המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לשיעור הנזק והפיצוי המגיע לתובעים, אם בכלל.
3. יצוין כי בתחילת ההליך התביעה כללה גם תאונה קודמת מיום 28/10/14 בה היו מעורבים התובעים (להלן: התאונה הקודמת). תביעתם של התובעים בגין התאונה הקודמת הסתיימה בפשרה.
4. לשם בחינת מצבם הרפואי של התובעים מונו מומחים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה אשר הגישו את חוות דעתם לתיק. הצדדים אינם חלוקים על קביעות המומחים בחוות דעתם.
5. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק ביום 05/07/2018 העידו ונחקרו התובעים. בהמשך הגישו הצדדים סיכומים מטעמם.
6. בנסיבות שפורטו, אבחן תחילה את מצבם הרפואי של כל אחד מהתובעים בנפרד ואדון לאחר מכן בטענות הצדדים ובשיעור הפיצוי המגיע לכל אחד מהתובעים, אם בכלל.

התובעת 1 :

הפגיעות והנכות הרפואית

7. בעקבות התאונה פונתה התובעת  ביום 23/12/2014 לטיפול בבית החולים יוספטל באילת, שם אובחן שבר עם תזוזה בקרסול שמאל (מוצגים 7 ו- 8 לתיק מוצגי התובעת). עוד באותו היום פנתה התובעת להמשך טיפול בבית החולים סורוקה ואושפזה בבית החולים עד ליום 30/12/2014. במהלך אשפוזה של התובעת היא עברה ביום 29/12/2014 ניתוח בקרסול שמאל תחת הרדמה כללית ובהמשך שוחררה לביתה עם גבס מלא ותחת המלצות להיות עם רגל מורמת ולא לדרוך על הרגל במשך 6 שבועות (מוצגים 9-10 לתיק מוצגי התובעת).
8. בהמשך טופלה התובעת בבית החולים סורוקה וכן במסגרת קופת חולים כללית ובסמוך לאחר התאונה החלה להתלונן גם על ליקויים בתחום הנפש (בין היתר, דיכאון, בכי בלילה, קשיי שינה, סיוטים, מחשבות חוזרות על התאונה והימנעות חלקית מנהיגה. בהמשך התובעת פנתה לטיפול נפשי באמצעות טיפול פסיכולוגי קבוצתי (ר’ מוצגים 11-40 לתיק מוצגי התובעת).

9. המומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה, ד”ר אילן כהן, העריך בחוות דעתו מיום 17/09/2016, כי נוכח “סיפור קודם” של שבר בפטישון החיצוני שטופל שמרנית ולאור ממצאי בדיקתו, מצב הקרסול מתאים ל- 7.5% נכות צמיתה לפי סעיף 35(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט”ז 1956 (להלן: תקנות הנכות), בין א’ ו- ב’ מותאם, כאשר לעמדת המומחה יש לנכות שליש מהנכות הנ”ל בגין שבר קודם משנת 2012 ולהכיר בשני שליש (5% נכות) כשייכים במלואם לתאונה.

   בנוסף העריך המומחה בתחום האורתופדי, כי לתובעת נגרמה נכות נוספת ובשיעור 5% לצמיתות לפי סעיף 75(1) לתקנות הנכות בין א’ ל- ב’ (מותאם), בגין שתי צלקות בקרסול שנגרמו במהלך התאונה. המומחה העריך כי הצלקות אינן בולטות ואינן רגישות (צלקת לטראלית באורך 9 ס”מ וצלקת מדיאלית באורך 6 ס”מ).

באשר לנכות הזמנית, הערכת המומחה הייתה כי התובעת הייתה באי כושר מלא (100% נכות זמנית) משך 3 חודשים מיום התאונה ובהמשך בשיעור 30% נכות זמנית למשך שלושה חודשים נוספים.

1. המומחה מטעם בית משפט בתחום הפסיכיאטריה, ד”ר אדם דרנל העריך בחוות דעתו מיום 18/11/2016, כי התובעת סובלת מנכות בשיעור 10% לפי סעיף 34ב(2) לתקנות הנכות, כאשר מחצית מן הנכות קשורה בתאונה הקודמת ומחצית (בשיעור 5%) נכות קשורה בתאונה מושא התביעה. לעמדת המומחה, התובעת סובלת מתסמיני חרדה קלים המתאימים לתסמינים פוסט-טראומטיים הכוללים חרדה מנהיגה, דריכות בזמן נהיגה, קשיים בשינה ומצב רוח מדוכדך. הערכת המומחה הייתה כי הנכות הצמיתה הינה מיום 01/10/2015.

המומחה התייחס בחוות דעתו אף לשיעור הנכות הזמנית והעריך כי במשך חודשיים לאחר התאונה התובעת לא יכולה הייתה לעבוד וכי מיום התאונה ועד ליום 30/09/2015 הייתה נכותה הזמנית של התובעת בשיעור 20% לפי סעיף 34ב(3) לתקנות הנכות וכי בתקופה זו סבלה התובעת מתסמינים פוסט טראומטיים קשים יותר, נזקקה והייתה בטיפול קבוצתי מתאים ושם זכתה להקלה.

1. הצדדים אינם חולקים על קביעות המומחים ולא ביקשו להזמין אותם לחקירה על חוות הדעת. בהתאם להלכה, ככלל לא יסטה בית המשפט מחוות דעת המומחה מטעמו בהעדר נימוקים משכנעים (ראה לדוגמא ע”א 3056/99 שטרן נ’ המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ”ד נו(2) 936, 949; ע”א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע”מ נ’ מוניטי רבי [פורסם בנבו] (31/12/88). במקרה דנן, ניכר מחוות הדעת, כי המומחים בדקו את התובעת, בחנו את כל ההיבטים של הפגיעה וקבעו את הנכות הרפואית בהתאם לשיקול דעתם המקצועי. משכך אני קובע, כי נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת בגין התאונה עומדת על 14.26% כפי שקבעו המומחים.

הפגיעה התפקודית:

2. התובעת ילידת 1947, בת 67 במועד התאונה. בתצהיר עדות מטעמה, מסרה התובעת כי עובר לתאונה הייתה עצמאית ומתפקדת, ניהלה את משק הבית ללא כל קושי וכי לאחר התאונה היא סובלת מכאבים, אינה יכולה לבצע את מטלות הבית בעצמה ומבלי לקבל עזרה, יש לה קושי בעמידה ממושכת ובהליכה, הגבלה בתנועות, חרדות וקשיי הירדמות בלילה. התובעת תיארה בתצהירה וכן בעדותה את קורותיה מאז התאונה, העזרה המקיפה לה נזקקה בתקופת ההחלמה הסמוכה לתאונה ואת מצבה היום.
3. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת האם נכון כי מצבה היום קשור לא רק בתאונה אלא גם בגילה והשיבה: “התאונה הזו הייתה הכי חמורה שקרתה לי אי פעם. אני צריכה להתמודד עם זה רגשית, פיזית מנטלית, שניתי לגמרי את אורח חיי, אני לא יכולה להנות היום משום טיול“.  ובהמשך : ” אני אמורה להנות מהפנסיה שלי, אני לא יכולה להנות מהפנסיה שלי אני לא יכולה לצאת לטיולים כמו שיצאתי בעבר, אני מחזיקה מנקה שתעזור לי אני רגישה לכל אירוע שקורה, זה מחזיר אותי חזרה לסטרס..” (עמ’ 10 ש’ 10-18 לפרוטוקול הדיון).

בהמשך חקירתה הנגדית מסרה התובעת כי היא לא יכולה לעמוד ולגהץ וכי היא חייבת עזרה במטלות הבית (שם שורה 24-25 לפרוטוקול).

4. התובעת טוענת בסיכומיה כי נכותה התפקודית עולה על שיעור נכותה הרפואית. הנתבעת טוענת בסיכומיה מנגד כי המומחה בתחום הנפשי קבע שאין לתובעת מגבלה תפקודית בגין הנכות הנפשית וכי אין לתת לנכות שנקבעה בגין הצלקות כל משמעות תפקודית.
5. בהתאם לפסיקה, הנחת המוצא היא, כי נכותו התפקודית של הניזוק היא פועל יוצא של הנכות הרפואית ((ע”א 8799/08 הסתדרות מדיצינית הדסה נ’ פלוני [פורסם במאגרים] (21.3.11) פסקה 34 לפסק-הדין) וכן ע”א 4302/08 שלמייב נ’ בדארנה [פורסם במאגרים] (25.7.10) פסקה 8 לפסק-הדין) אלא אם ברור כי הנכות כולה או חלקה אינה תפקודית (ראו לדוגמא: ע”א 7008/09 עבד אל רחים נ’ עבד אל קאדר [פורסם במאגרים] (7.9.10).
6. הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל (ע”א 3049/03 גירוגיסיאן נ’ רמזי, פ”ד נב(3)792 [1995] (להלן: “עניין גירוגיסיאן”); ע”א 2113/90 אדלר נ’ סוכנויות דרום בע”מ [1992]; ע”א 6601/07 אבו סרחאן נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ [2010]).
7. במקרה הנדון, אני מקבל את עדותה של התובעת כי בעקבות התאונה והנזק הרפואי שנגרם לה היא אינה מסוגלת לתפקד כפי שתפקדה עובר לתאונה בביצוע מטלות הבית וכי היא נזקקת היום לעזרה. ניכר היה בעדותה של התובעת כי היא מספרת את הדברים כהוויתם וללא כל הגזמות. טענות התובעת ביחס למגבלות, הכאבים והקשיים שהיא חווה לאחר התאונה נמצאו מהימנות על ידי המומחים הרפואיים ונתמכו במסמכים הרפואיים מזמן אמת.

עם זאת, איני סבור שיש ליתן משמעות תפקודית לכל הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת. לאחר עיון בחוות הדעת, במסמכים הרפואיים ואף בעדותה של התובעת ברי כי הנכות שנקבעה לתובעת בגין הצלקות אינה בעלת משמעות תפקודית כלשהי. התובעת לא טענה כי הצלקות בקרסול מגבילות אותה ואף המומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי לא מצא בחוות דעתו לייחס לצלקות אלה כל משמעות תפקודית.

8. בבואי לקבוע את הפגיעה התפקודית של התובעת, לקחתי בחשבון את הפגיעות המתועדות בחוות דעת המומחים ובמסמכים הרפואיים, את גילה המבוגר (יחסית), את המגבלות הנוספות מהן היא סובלת עוד קודם לתאונה וללא כל קשר אליה וכן את השפעת הנכות על תפקודה היום יומי של התובעת כפי שתיארה אותו בפניי.
9. איני סבור כעמדת הנתבעת כי נכות הנפשית שנקבעה לתובעת אינה בעלת משמעות תפקודית או כי כך קבע המומחה בתחום הפסיכיאטריה בחוות דעתו. עיון בחוות דעתו של המומחה מעלה כי התובעת סובלת מתסמיני חרדה קלים המתאימים לתסמינים פוסט טראומטיים ואשר כוללים חרדה מנהיגה, דריכות בזמן נהיגה, קשיים בשינה ומצב רוח מדוכדך. ליקויים אלה הגם שאינם חמורים משפיעים על תפקודו של אדם ועשויים לפגוע בו. המומחה אומנם ציין בחוות דעתו כי “אין מגבלות תפקודיות הנובעות מהנכות בתחום הנפשי” אך עיון בחוות הדעת מעלה כי האמור צוין לצד ובהתחשב בעובדה כי התובעת נמצאת בגמלאות שנים ועל כן לא יכולה להיות לנכות השפעה על תפקודה בעבודה.
10. לאור מכלול הראיות והעדויות שהוצגו, ובשקלול טיבן וטיבען של כל אחת מהפגיעות אני מוצא לקבוע, כי שיעור השפעת הנכות על כושר תפקודה הכללי של התובעת בגין התאונה היא בשיעור של 9.75% (נכות הזהה לנכות הרפואית בניכוי הנכות שנקבעה בגין הצלקות).
11. משקבעתי את הנכות התפקודית אפנה לכימות הנזק.

שיעור הנזק

2. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

התובעת ילידת: 01/01/1947.

מועד האירוע: 23/12/2014.

גיל התובעת בעת התאונה: 67.

גיל התובעת כיום:  71.

שיעור נכות רפואית: 14.26%

שיעור נכות תפקודית: 9.75%.

עזרת הזולת עבר ועתיד

3. בסיכומיה, התובעת מפרידה בין עזרת הזולת בעבר ובין עזרת הזולת בעתיד. אשר לעבר, נטען כי לאחר התאונה התובעת נאלצה לשהות במנוחה מוחלטת והייתה באי כושר מלא משך שלושה חודשים, בהתאם לקביעת המומחה בתחום האורתופדי. בתקופה זו התובעת טוענת כי היא נזקקה לעזרה מסיבית וממושכת, לרבות בפעולות היום יום (כגון: סיעוד, רחצה, הכנת מזון וכדומה). התובעת מציינת ביחס לתקופה זו כי בעלה נפגע אף הוא במהלך התאונה כך שלא יכול היה לעזור לה ולכן היא גייסה את עזרת קרובי המשפחה וחברים על מנת שיסייעו לה.

נטען כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין העזרה שקיבלה מבני המשפחה אף אם עזרה זו ניתנה ללא תמורה.

אשר לתקופת ההווה והעתיד, התובעת טוענת כי היא סובלת מנכות בתחום האורתופדי ובתחום הפסיכיאטרי וכי נכויות אלה מגבילות אותה וברור שהיא נזקקת ותזדקק לעזרה משמעותית עד תום תוחלת חייה. בעניין זה נטען כי התובעת נאלצת להעסיק עזרה בשכר אחת לשבוע כאשר לפני התאונה התובעת נעזרה בשירותי מנקה באופן לא קבוע. לטענת התובעת היא נעזרת במנקה לצורך ביצוע עבודות הבית הקשות (כגון גיהוץ, ניקוי חלונות ותריסים ועבודות ניקיון נוספות).

4. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי נכותה של התובעת נמוכה ; לא הוכח כי התובעת נעזרה בבני המשפחה או בכל אדם אחר. אשר לעבר, נטען שיש לפצות את התובעת בסך 1,500 ₪ וביחס לעתיד, נטען כי  הנכות ממנה סובלת התובעת אינה מזכה בכל בפיצוי.

5. בעדותה של התובעת היא חזרה והדגישה כי בעקבות התאונה היא נאלצה לשנות את אורחות חייה וכי בעקבות התאונה היא נזקקת לעזרת מנקה במטלות הבית. התובעת נשאלה מדוע לא הגישה קבלות המעידות על תשלום למנקה והשיבה כי שמה של המנקה שהיא מעסיקה הוא “ורה”, המנקה אינה עוסקת מורשית ולכן אין לה קבלות להציג. לשאלת ב”כ הנתבעת מדוע לא הזמינה את המנקה לעדות מטעמה, השיבה כי המנקה בחו”ל (עמ’ 10 ש’ 19-32 לפרוטוקול).

6. אכן, התובעת לא צירפה אסמכתאות ביחס לעזרה הנטענת בשכר לאחר התאונה ועד היום. בנוסף, איני יכול לקבוע כי העזרה אותה מקבלת התובעת לפי טענתה היום קשורה כולה לתאונה מושא התביעה. כפי שפורט לעיל, התובעת סבלה משבר קודם בקרסול עוד בשנת 2012 אשר הותיר אף הוא נכות קודמת (אם כי נכות נמוכה) וכן סבלה בעקבות התאונה הקודמת מנכות נפשית בשיעור 5%. בנסיבות אלה איני רואה מקום לפסוק לתובעת את הסכומים להם עתרה.

7. אני מקבל את גרסת התובעת (שלא נסתרה), כי בתקופת שלושת החודשים שלאחר האירוע הייתה זקוקה לעזרה מסיבית ומקיפה. בתקופה זו הייתה התובעת באי כושר מוחלט בהתאם להערכת המומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי. התובעת סבלה משבר בקרסול, נותחה ורגלה גובסה כך שברור שנזקקה לעזרה מסיבית בפעולות יום יומיות לאורך תקופה זו וסביר בעיני כי קיבלה את העזרה מבני משפחתה או מחברים. לאמור יש להוסיף את הערכת המומחה בתחום הפסיכיאטריה כי בתקופה הסמוכה לתאונה סבלה התובעת מתסמינים פוסט טראומטיים קשים יותר ונזקקה לטיפול קבוצתי מתאים.

8. התרשמתי בנוסף, כי גם לאחר תקופה זו, היום וככל הנראה, גם בעתיד, התובעת נזקקה ותזדקק לעזרה. התובעת סובלת מהגבלות בתחום הנפשי ומנכות נוספת בתחום האורתופדי.

9. ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ”ח 1997, בעמ’ 424, ראה גם ע”א 93/73 שושני נ’ קראוז ואח’, פ”ד כח (1) 277). השאלה איננה אם התובעת קיבלה בפועל עזרת צד ג’, אלא אם הייתה זכאית לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לה בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

1. לעניין שיעורו של הפיצוי, וכמפורט בעניין שושני הנ”ל, יש לקבוע כי יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (שם, 279ז- 280א), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובעת (ראה ע”א 315/83 עגור נ’ איזנברג ואח’, פ”ד לט(1) 197, 205, וכן ע”א 663/84 עטיה נ’ עטיה, פ”ד מד(3) 720, 730) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

1. בנסיבות העניין, יש לקבוע, כי אכן התובעת הייתה זקוקה לעזרת צד ג’. בתקופה שלושת החודשים שלאחר התאונה נזקקה לעזרה אינטנסיבית וכך גם במהלך שלושת החודשים שלאחר מכן (בהתאם לקביעת המומחה כי התובעת הייתה מצויה באי כושר זמני בשיעור 30%). במהלך תקופות אלה, התובעת התקשתה לתפקד בעצמה, הייתה מוגבלת באופן ממשי, ונזקקה לעזרה שוטפת בפעילות היום-יום (לרבות פעולות כמו הלבשה, הכנת אוכל ורחצה). עזרה כגון דא חורגת מטרחה רגילה של בן משפחה.

2. אירוע התביעה אירע בחודש דצמבר 2014, מני אז ועד היום עברו כמעט ארבע שנים. בנסיבות העניין, אני מוצא להעמיד את עזרת צד ג’ לעבר על סכום של 30,000 ₪, סכום המהווה עזרת צד ג’ מינימלית בנסיבות העניין.

3. בשים לב לגילה של התובעת ולשיעור הנכות התפקודית שנקבעה לעיל, מצבה של התובעת מחייב עזרה, לכל הפחות, בביצוע מטלות הבית הקשות. על דרך האומדנה אני מוצא להעמיד את עזרת צד ג’ לעתיד על סך 20,000 ₪.

הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות

4. התובעת עותרת לפיצוי בראש נזק זה בשיעור 30,000 ₪. נטען, כי בעקבות התאונה הייתה התובעת במעקב רפואי ממושך, קיבלה טיפול אורתופדי ונפשי ועודנה בטיפול פסיכיאטרי הכולל גם נטילת תרופות. התובעת עברה 10 טיפולי פיזיותרפיה ו- 10 מפגשים לטיפול קבוצתי בתסמיני טראומה. התובעת ציינה בחקירתה כי גם היום היא נאלצת לעבור טיפול של חיזוק שרירי ליבה על מנת לשמור על היציבות (עמ’11 לפרוטוקול ש’ 1-5) וכי עלות טיפול זה בסך 140 ₪ למפגש אינו מכוסה במסגרת שירותי הבריאות (עמ’11 לפרוטוקול ש’ 1-5). בעקבות הטיפולים הרפואיים הנ”ל התובעת טוענת כי נגרמו לה ויגרמו לה הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה רבות.

5. הנתבעת טוענת מנגד כי מדובר בראש נזק מיוחד הטעון הוכחה בראיות ממשיות. נטען בעניין זה כי יש להוכיח את עצם ההוצאות ואת נחיצותן. בעניין זה מפנה שוב הנתבעת לקביעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה ובתחום האורתופדי, טוענת כי ההוצאות מכוסות על ידי שירותי הבריאות הציבוריים וכי התובעת אינה זקוקה לטיפולים נוספים.

6. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה הינן ‘נזק מיוחד’, הטעון פירוט והוכחה הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראה: ד. קציר “דיני הנזיקין” עמוד11; 480 ואילך, 486 ואילך; ע”א 357/80, נחום נ’ ברדה, פ”ד לו(3) 762; ע”א4986/91, המגן חברה לביטוח בע”מ נ’ נחום [פורסם במאגרים] (1994)).

ברם, סביר לקבוע, כי התובעת הגיעה למעקבים רפואיים בקופת חולים ובבתי חולים ונדרשה לטיפולים רפואיים לרבות טיפולי פיזיותרפיה ובדיקות רבות כמו כן נשאה בהשתתפות ברכישת תרופות. משהוכחה לפני נחיצות הטיפולים, המעקב הרפואי וממילא הוצאות הנסיעות הכרוכות בכך, ראוי לפסוק לתובעת סכום סביר שישפה אותה על הוצאותיה.

7. במקרה מעין זה, בהתאם לפסיקה, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך אומדנה ו”על הצד הנמוך והבטוח” – לשם שמירה על האיזון הראוי (ראה: למשל: ע”א 307/77 מור נ’ עזבון המנוח שעיה בוץ, פ”ד לב(1) 654; י. קציר בספרו “פיצויים בשל נזק גוף” מהדורה חמישית התשס”ג-2003, עמוד682 ואילך; ע”א 77/67, מ”י נ’ דהאן, פ”ד כא(2) 128; ת.א. (תל-אביב-יפו)394/98, אלטאוויל אמיר נ’ נחמיאס [פורסם במאגרים] (2006); ת.א. (תל-אביב-יפו) 1616/04, שרף נ’ אסותא- מרכזים רפואיים בע”מ [פורסם במאגרים] (2009); ת.א. (ירושלים) 1515/96, יהושוע נ’ הסתדרות [פורסם במאגרים] (1999)).

8. בנסיבות העניין, בשים לב לכל הנתונים המפורטים עד כאן, אני אומד את הוצאות התובעת בגין נסיעות והוצאות אחרות, בסך 7,000 ₪ לעבר ולעתיד.

נזק לא ממוני

9. בהתאם להסכמת הצדדים ולתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל”ו-1976, לשיעור הנכות (הרפואית), ול- 8 ימי אשפוז, יש לפסוק לתובעת סכום של 18,908 ₪ בגין הנזק לא ממוני.

סוף דבר

1. התביעה בעניינה של התובעת מתקבלת.

1. סה”כ נזקי התובעת הם כדלקמן:

עזרה לצד שלישי הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה נזק לא ממוני	50,000 ₪ 7,000 ₪ 18,908 ₪ ————-
סה”כ פיצוי לתובעת	75,908 ₪

התובע 2 :

הנכות הרפואית:

 

2. בתצהירו טען התובע כי בעקבות התאונה הוא סבל מכאבים בצוואר, גב תחתון וברגליים וכי בנוסף סבל מפגיעה נפשית ואובחן כמי שלוקה בפוסט טראומה (סעיפים 7-13 לתצהיר התובע). מהתיעוד הרפואי שצורף בעניינו של התובע עולה כי החל מיום 23/01/2015 פנה התובע לטיפול במסגרת קופת חולים והתלונן כי הוא נמצא בדיכאון קשה, פחד וקשיי הירדמות וכן בתלונות נוספות בעקבות שתי תאונות הדרכים (התאונה מושא התביעה והתאונה שקדמה לה), (ר’ מוצגים 43-58 לתיק מוצגי התובע).
3. התובע הופנה לטיפול בבית החולים סורוקה וממסמך רפואי מיום 27/4/2015 שנרשם במרפאת טראומה עולה כי התובע פנה לטיפול בעקבות בעיות נפשיות שלדבריו הופיעו לאחר שתי התאונות. בבדיקתו מסר התובע כי במהלך התאונה מושא התביעה היה עד לפציעתה של אשתו וכי חל שינוי במצבו הנפשי, הוא סובל מסיוטים, קשיי שינה, מחשבות חוזרות אודות האירוע, אנהדוניה, דריכות בעת נהיגה, חרדות וכי הוא טרוד בדאגה מתמדת למצבה של אשתו. התובע מסר כי גם אשתו סובלת מסיוטים ומקושי נפשי וכי הדבר גם משפיע על מצבו. בבדיקה נמצא אפקט מעט חרדתי וכי התסמינים המתוארים מתאימים להפרעה פוסט טראומטית. התובע הופנה לקבוצה טיפולית לנפגעי תאונות דרכים במסגרת מרפאת טראומה (ר’ מוצג 59 לתיק מוצגי התובע).
4. המומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה, ד”ר אילן כהן, העריך בחוות דעתו מיום 17/09/2016, כי לתובע לא נגרמה נכות בעקבות התאונה. בנוסף ציין המומחה בחוות דעתו כי מצבו הרפואי של התובע ללא קשר לתאונה מושא התביעה מתאים ל10% נכות בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני לפי סעיף 37(7) א’ לתקנות הנכות.
5. המומחה מטעם בית משפט בתחום הפסיכיאטריה, ד”ר אדם דרנל העריך בחוות דעתו מיום 17/11/2016, כי התובע סובל מנכות נפשית יציבה החל מיום 01/10/2015, בשיעור 10% לפי סעיף 34ב(2) לתקנות הנכות ובעקבות שתי התאונות (התאונה מושא התביעה והתאונה הקודמת). המומחה העריך כי התובע סובל מתסמינים חרדתיים המתאימים לתסמינים פוסט טראומטיים, כולל מחשבות אינטרוסיביות על התאונה, דריכות יתר בנהיגה, חשש מנהיגה, שינה מקוטעת, חשש לגבי עתידו, וקשיים בזיכרון.

אשר לשיעור הנכות הצמיתה הנובעת מהתאונה בה עסקינן, המומחה העריך כי שתי התאונות תרמו לנכות הנפשית של התובע והוסיף כי:

 “בתאונה הראשונה היה במצב מסכן חיים וחשש לחייו ולחיי משפחתו. הוא נפצע בחבלות יבשות ולאחר מכן תאר מתסמינים חרדתיים המתאימים לסיפור הפציעה. בתאונה השניה היה נוכח כשאשתו נפצעה, הוא עצמו לא נפצע ואינו  מתאר חשש לחייו, אבל עצם היות התובע נוכח כשאשתו עוברת תאונה רצינית בסמיכות זמנים יחסית לתאונה קודמת, היא “רטראומטיזציה”, וכזו עלולה לגרום להחמרה של התמונה הפוסט טראומטית. התאונות שונות מבחינת סיפורן, אך המשקל על מצבו הנפשי של התובע דומה מאוד, ושתיהן אחראיות במידה זהה לליקוי הנפשי שהתובע סובל היום.”

6. הצדדים אינם חולקים על קביעות המומחים ולא ביקשו להזמין אותם לחקירה על חוות הדעת ובנסיבות אני קובע כי קביעות המומחים אף בעניינו של התובע לא נסתרו.

משכך אני קובע, כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה עומדת על 5% כפי שקבע המומחה בתחום הפסיכיאטריה.

 

האם הפגיעה מזכה בפיצוי לפי חוק הפיצויים?

7. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי נוכח קביעות המומחה בתחום הפסיכיאטריה יש לראות בתובע כמי שהוא “נפגע משני”, שכן נפגע לא מחמת פגיעה פיזית בו עצמו או מחמת חשש לחייו אלא לאחר שהיה עד לפציעתה של אשתו בתאונה. בנסיבות אלה נטען כי התובע אינו זכאי בפיצוי לפי חוק הפיצויים. בעניין זה מפנה הנתבעת להלכה שנקבעה ברע”א 444/87 אלסוחה ואח’ נ’ דהן ואח’, פ”ד מ”ד (3), 397 (להלן: הלכת אלסוחה) וכן לפסקי דין רבים שבאו בעקבות הלכה זו.
8. התובע טוען בסיכומיו, כי הוא נפגע באופן ישיר בתאונה וכי הנזק הנפשי שנגרם לו מצוי בתחום הסיכון שיוצר שימוש ברכב מנועי בהתאם לחוק הפיצויים ועל כן הוא זכאי לפיצוי בגין מלוא נזקיו.
9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחוות דעתו של המומחה מטעם בית משפט בתחום הפסיכיאטריה נחה דעתי כי דין תביעתו של התובע להידחות. התובע הינו בגדר מי שנפגע באופן משני בתאונה ואינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה לקבלת פיצוי לפי חוק הפיצויים. להלן אנמק את קביעתי.
10. עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם בית משפט בתחום הפסיכיאטריה, ד”ר אדם דרנל, בפרק ו’ המתייחס לקשר הסיבתי שבין התאונה ובין מצבו הרפואי של התובע מעלה כי :

“בתאונה השנייה היה נוכח כשאשתו נפצעה, הוא עצמו לא נפצע ואינו מתאר חשש לחייו, אבל עצם היות התובע נוכח כשאשתו עוברת תאונה רצינית בסמיכות זמנים יחסית לתאונה קודמת היא “רטאומטיזציה” וכזו היא עלולה לגרום להחמרה של התמונה הפוסט טראומטית”.

המומחה בתחום הפסיכיאטריה העריך  כי התובע נפגע כתוצאה מכך שהיה עד לפציעתה של אשתו וכאשר לא חווה בעצמו איום או חשש לחייו. בנסיבות אלה, כפי שייראה להלן, יש לראות בתובע כניזוק משני בהתאם לפסיקה. ויודגש, התובע לא ביקש להזמין את המומחה לחקירה ולא חלק על קביעותיו בחוות הדעת.

1. בפסק דין שניתן בפרשת אלסוחה התייחס כב’ הנשיא (דאז) שמגר להבחנה בין ניזוק ישיר לבין ניזוק משני, בקובעו:

“בענייננו, הניזוק הישיר מן המעשה הרשלני הוא מי שנהרג, נפצע או הועמד

בסכנה. כלפיו הופרה החובה שלא לגרום לו נזק גוף. קרוביו של הנפגע אשר לקו בנפשם עקב הפגיעה בו, מצויים ‘במעגל הסיכון המשני…”.

(שם, עמ’ 436ד-ה) (ההדגשה אינה במקור- ד.ג).

2. בע”א 754/05 לוי ואח’ נ’ מרכז רפואי שערי צדק, פ”ד סב (2), 218 נדרש שוב בית המשפט להבחנה בין ניזוק ישיר לבין ניזוק משני, ופסק באומרו:

“סיווג ניזוקים כנפגעים עיקריים או כנפגעים משניים הוא פועל יוצא של התחקות אחר אופיו של הקשר הסיבתי שבין הנזק שנגרם להם לבין ההתנהגות העוולתית. הניזוק העיקרי הוא מי שהפגיעה בו – בגופו או ברכושו – היא תוצאה ישירה של העוולה; הניזוק המשני הוא מי שנפגע כתוצאה מן הפגיעה שהוסבה לאחרים… הנפגעים בנפשם אשר צפו באירוע מהווים אך תת קבוצה אחת של נפגעי המשנה…”

(פסקה 22 לפסק הדין) (ההדגשה אינה במקור – ד.ג).

3. העובדה כי התובע בענייננו נכח בזירת אירוע התאונה והיה מעורב בתאונה אין בה די כדי לראות בו כנפגע ישיר. בבתי המשפט נדונו לא אחת מקרים בהם בן משפחה מדרגה ראשונה נהג ברכב המעורב בתאונה שבמהלכה נפגעו או נהרגו יקיריו ונגרם לו נזק נפשי בשל חשיפתו לאותם אירועים, מבלי שהדבר שלל את תחולת הלכת אלסוחה (ר’ ע”א 3798/95 הסנה חב’ ישראלית לביטוח בע”מ נ’ חטיב ואח’, פ”ד מ”ט (5), 51, וכן ע”א 4446/90 אליהו חב’ לביטוח בע”מ נ’ ברנע ואח’ (פורסם במאגרים)).
4. לפיכך, יש לבחון זכאות התובע לפיצוי על פי הלכת אלסוחה במסגרתה נקבעו ארבעה תנאים מצטברים, אשר רק בהתקיימם זכאי נפגע משני לפיצוי בגין נזקיו. בשלב זה אקדים ואומר, כי מצאתי, כי אחד הקריטריונים האמורים אינו מתקיים בענייננו ולפיכך התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הנזק אשר נגרמו לו בעקבות התאונה.

התנאי הראשון דורש קרבה משפחתית בין התובע והנפגע בתאונה. עסקינן בקרבה מדרגה ראשונה וההנחה היא, כי מידת הקרבה משליכה על עוצמת הנזק הנפשי. עם זאת הפסיקה הכירה גם במקרים בהם אין עסקינן בקרבה מדרגה ראשונה כמקרים בהם זכאי הנפגע המשני לפיצוי. בענייננו, התובע הינו בן זוגה של הנפגעת הישירה וברי, כי התנאי האמור מתקיים.

התנאי השני דורש התרשמות ישירה מאירוע התאונה –  ההלכה חלה במקרה של תובע שהיה עד ראיה או שמיעה לתאונה בה נפגע קרוב משפחתו, ובמקרה של תובע אשר עמד בחושיו על תוצאותיה המידיות של התאונה, אף אם לא היה עד ראיה ושמיעה לה. ההנחה היא, שככל שהניזוק המשני קרוב לאירוע המזיק וחווה אותו בחושיו אזי צפוי יותר שייגרם לו נזק נפשי. בענייננו, אין חולק כי התובע נכח במקום התאונה וחזה בתוצאותיה בחושיו שלו, כך שגם התנאי האמור מתקיים בענייננו.

התנאי השלישי- דורש קרבה במקום ובזמן בין הפגיעה בניזוק הראשי והפגיעה בניזוק המשני.  מהחומר המצוי בפניי נראה כי נזקו של התובע נגרם לאחר ובעקבות התאונה בה נפצעה רעייתו. דהיינו, מתקיים גם התנאי השלישי בענייננו.

התנאי הרביעי הינו עוצמת הנזק- בהלכת אלסוחה נקבע, כי נפגע משני זכאי לפיצוי רק בגין נזק נפשי מהותי של מחלת נפש או מקרים ברורים וקשים של פגיעות נפשיות רציניות.

כמפורט לעיל, המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה העריך כי בעקבות התאונה נשוא התובענה נותרה לתובע נכות נפשית בשיעור 5%. עיון בחוות דעת המומחה מעלה כי המומחה לא סבר שהתובע סובל מנזק נפשי מהותי או פגיעה נפשית רצינית. ברוב המקרים שיעור אחוזי הנכות הרפואית אשר נקבע לתובע על ידי המומחים הרפואיים מהווה קנה מידה להערכת חומרת הנזק הנפשי וקביעה האם עסקינן בנזק המזכה בפיצוי אם לאו.

5. מהפסיקה עולה, כי ברוב המקרים נפגע אשר נכותו הוערכה בשיעור של עד 15% לא הוגדר כסובל מנזק נפשי חמור דיו, אשר יש בו בכדי לזכותו בפיצוי.

כך למשל, במסגרת ע”א 4446/90 ברנע נ’ אליהו חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים] נדחתה תביעה של אם אשר עתרה לפיצוי בגין נזק נפשי אשר נגרם לה לאחר שהייתה עדה לתאונה במהלכה חדרה ידית ההילוכים לעינה של בתה. לתובעת נקבעה נכות זמנית בשיעור 10% ונכות צמיתה בשיעור 5% ונקבע, כי אין בנכויות האמורות בכדי לזכותה בפיצוי.

במסגרת ע”א 2935/98 דריז נ’ אררט חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים] נדונה תביעתה של אישה אשר טענה, כי נגרם לה נזק נפשי בשל העובדה שהיא חזתה בתאונת דרכים בה קיפח בעלה את חייו. במסגרת פסק הדין האמור של בית המשפט העליון נטען, כי בשנים האחרונות, נדחו תביעות בהן הייתה נכותו הנפשית של הנפגע המשני 5%, 10% ואף 15%, תוך קביעה שאין מדובר בפגיעה נפשית חמורה כנדרש במבחנים הננקטים בפסיקה. בפסק הדין האמור צוין, כי:

“בשורה של מקרים שבאו לפני בתי המשפט בעקבות פסק-דין אלסוחה, הסתמנה גישה לפיה אין החברה ערוכה לשלם פיצוי בגין פגיעה נפשית קלה, לכל מעגלי הנפגעים הבלתי ישירים, שתשלום פיצוי להם, הוא – מלכתחילה – הרחבת מעגל הזכאים לפיצוי”.

במקרה שם קבע בית-המשפט העליון כי לא די בפגיעה נפשית המהווה נכות בשיעור של 5%, 10% או 15% שכן לא מדובר בשיעור נכות חמורה. במקרה האמור, בית המשפט הכיר בנכות בשיעור 20% כפגיעה מהותית ובעלת השלכה תפקודית.

בפסק הדין בעניין ע”א 3662/05 עזבון המנוח שרוין ז”ל נ’ אליהו חברה לביטוח [פורסם במאגרים] מיום 5.9.2007 נקבע בין השאר:

“אשר לתנאי הרביעי, כאן הבהיר בית-המשפט כי נזקו הנפשי של המערער 2 הוא קשה, ממשי ומהותי, ועולה כדי נכות של 30%. הפסיקה בעבר הכירה, במקרים המתאימים, באחוזי נכות של 20% כמקיימים את התנאי הרביעי… וגם במקרה זה, נראה כי הנכות חמורה דיה על-מנת שלא להצדיק התערבות בקביעתו של בית-משפט קמא כי המערער 2 זכאי לפיצוי”.

בפסק הדין שניתן בת.א 4217/02 יעקב קלפון נ’ הכשרת היישוב חברה לביטוח בע”מ [פורסם במאגרים, 25/7/05] לתובע נקבעה נכות נפשית בשיעור 20% והוחל התנאי הרביעי.

בפסק הדין שניתן בעניין ת.א. (מחוזי – ת”א-יפו) 1626-11-11 נג’אט עקליאן נ’ ביני ציון [פורסם במאגרים, ביום 1.9.2014] המדובר היה  בתובע שנקבעה לו נכות נפשית צמיתה בשיעור 25% ולא הוחל התנאי הרביעי); בפסק דין נוסף, בעניין ע”א (מחוזי – ת”א-יפו) 4684-06-13 א.מ. נ’ יורם ארוילי, [פורסם במאגרים, ביום 14.10.2014] נקבעה לתובעת נכות נפשית יציבה בשיעור 9% עקב האירוע ולא הוחל התנאי הרביעי.

6. בנסיבות אלה, בחינת הפגיעה בתובע אף לאור אחוזי הנכות שנקבעו לו, מלמד כי הקריטריון הרביעי שנקבע בהלכת אלסוחה אינו מתקיים בענייננו וכי עסקינן בפגיעה נפשית שאינה חמורה ואינה מגיעה לסף המזכה בפיצוי לפי חוק הפיצויים.

7. סוף דבר, הגם שהתרשמתי כי התובע נפגע במהלך התאונה וכי תוצאות התאונה משפיעות עליו ביום יום, לאור הנימוקים שהובאו לעיל ובעיקר נוכח קביעת המומחה בתחום הנפשי, תביעתו של התובע נדחית.

8. בנסיבות העניין איני סבור שיש לחייב את התובע בהחזר עלות חוות דעת המומחים. לתובע מונו מומחים לאחר שנמצאה ראשית ראייה למינוי. אין בעובדה כי בסופו של יום לא נקבעה לתובע נכות בתחום האורתופדי ונכות נוספת שאינה מזכה בפיצוי בתחום הפסיכיאטריה כדי להעיד שלא היה מקום למנות מומחים לבדיקת התובע מלכתחילה, לבטח כאשר אין מחלוקת כי התובע סובל מנכות בתחום הנפשי אך זו אינה מגיעה לרף המזכה בפיצוי לפי חוק הפיצויים.
9. נוכח קביעתי לעיל איני נדרש להתייחס לטענות נוספות שהעלתה הנתבעת, לרבות ביחס להיעדר מהימנות של התובע. אך בעניין זה אוסיף כי להתרשמותי התובעים, שניהם, מסרו גרסה כנה בהתאם לאופן בו חוו את התאונה ותוצאותיה. הסתירות שנמצאו בעדותם של התובעים ביחס להעסקת העזרה בשכר ואף ביחס לנכות שלא נקבעה לתובע בתחום האורתופדיה, היו סתירות שאינן משמעותיות ואשר נבעו –להתרשמותי- מבלבול ולא מתוך כוונה לטעון טענות שאינן נכונות. מדובר בתובעים מבוגרים יחסית אשר היו מעורבים בשתי תאונות סמוכות (יחסית) אשר הותירו בתובעים נזק דומה. אך טבעי בעיני כי בנסיבות אלה עשויים התובעים להתבלבל בייחוס הנזק שנגרם להם בכל אחת מהתאונות.

1. אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת 1 סכום של 75,908 ₪, בתוספת שכ”ט עו”ד כדין וכן הוצאות משפט בכפוף לקבלות לרבות החזר אגרה כפי ששולמה ובתוספת הצמדה מיום התשלום.

עורך דין לתאונות דרכים

במציאות הישראלית אנו עדים כדבר שבשגרה להתרחשותן של תאונות-דרכים רבות. מדי יום מתרחשות ברחבי הארץ עשרות תאונות אשר גוררות אחריהן פצועים בדרגות חומרה שונות, החל מפגיעות קלות ועד לפגיעות קטלניות.

---

 נפגעת בתאונת-דרכים? צור קשר לתיאום פגישה ולבירור זכויותיך! 03-5230007 או לחץ כאן

---

כחלק מהיקף התופעה, חוקק חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים (הפלת”ד), אשר נועד להסדיר את מנגנון הפיצוי לנפגעי תאונות-דרכים ביעילות, תוך הבטחת זכויותיהם השונות של הנפגעים ובני משפחותיהם.

לפעולות אותן מבצע נפגע תאונת-דרכים בסמוך להתרחשותה – חשיבות רבה!

לשם כך, ערכנו בעבורכם מדריך המפרט בהרחבה את סדר הפעולות המומלץ אותן יש לבצע לאחר קרות תאונת-דרכים (“מה עושים לאחר תאונת-דרכים?”). אנו נרצה להדגיש כלל אצבע אחד בולט מתוך כללי המדריך – חשיבות קבלת טיפול רפואי לאחר תאונת-דרכים. מדוע? לעיתים רבות אנו נתקלים במקרים בהם סירב הנפגע לקבלת טיפול רפואי הן כתוצאה מתחושת בלבול, הן כתוצאה מתחושת בהלה והן מרצונו להדחיק את קרות התאונה ולהניח אותה מאחוריו ובכך לשכוח מהתרחשותה.

לבדיקה רפואית לאחר תאונת-דרכים קיימת חשיבות רבה, וזאת גם אם על פניו חש הנפגע כי “התמזל מזלו” ויצא ללא פגע. לחשיבות הבדיקה הרפואית לאחר תאונת-דרכים שתי סיבות עיקריות, האחת, לשלול חבלות שונות, והשנייה, קבלת אסמכתאות רפואיות לעצם הפגיעה ולכך כי נגרמו/לא נגרמו פגיעות כלשהן.

פעמים רבות ובייחוד בתאונות המסתיימות במכות “יבשות”, עלולים להופיע סימפטומים שונים לאחר מספר ימים, שבועות ואף חודשים לאחר התאונה.

כמו כן, לצד סדר הפעולות אותן יש לבצע לאחר תאונת-דרכים – קיימת גם חשיבות רבה להתייעצות עם עו”ד המתמחה בתאונות-דרכים, הן לצורך מתן הוראות הכיצד לפעול מיד לאחר התאונה והן לצורך בדיקת זכאות הנפגעים לפיצויים.

קיימות סיטואציות רבות בהן נפגעים כלל לא מודעים לעבודה כי האירוע בו נפגעו מוגדר כתאונת-דרכים עפ”י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים ועפ”י הפסיקה ולכן הם אינם מודעים כי זכאים לפיצוי בגין הפגיעה.

לצורך הבנת החשיבות בפנייה לייעוץ משפטי, נציג שני תיקים אשר טופלו ע”י משרדנו בהם לא ידעו הנפגעים כי זכאים לפיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים:

פגיעה בנפילה באוטובוס – פיצויים בסך 58,000 ש”ח בתוספת הוצאות משפט שולמו לאישה אשר נפלה במהלך נסיעה באוטובוס ציבורי ונגרמו לה שברים במרפק – לאחר נפילתה המשיך נהג האוטובוס בדרכו ולא ייחס חשיבות למקרה. בפגישה עם הלקוחה התברר כי לא הניחה שמדובר בתאונת-דרכים מאחר ו”לא היתה התנגשות בין שני כלי-רכב”.

פגיעה בתאונת אופניים – פיצויים בסך 105,000 ש”ח שולמו בהסדר פשרה לרוכבת אופניים אשר חצתה את מעבר החצייה באור אדום וסבלה משברים בקרסול כתוצאה מפגיעת רכב חולף. הנפגעת פנתה למשרדנו לצורך טיפול בתביעה מכוח פוליסת תאונות אישיות ורק אז התברר לה כי זכאית לפיצויים גם מחברת הביטוח המבטחת את הרכב הפוגע וזאת למרות שחצתה את מעבר החצייה באור אדום.

למשרדנו ניסיון רב בייצוג נפגעי תאונות-דרכים, אנו מלווים את הנפגע לאורך התהליך כולו עד למיצוי מלוא זכויותיו וקבלת פיצוי מקסימלי!  צור/צרי קשר בטלפון: 03-5230007 או לחץ כאן.

לחץ כאן לקריאה אודות פיצויים לנהג ללא ביטוח חובה

לחץ כאן לקריאה אודות פיצויים לנהג ללא רישיון נהיגה

לחץ כאן לקריאה אודות פיצויים לאדם שנפגע מרכב חסר ביטוח/ חסר רישיון נהיגה / פגע וברח

מה עושים לאחר תאונת-דרכים? 

מי זכאי לפיצוי בגין תאונת-דרכים? מהן הפעולות אותן יש לבצע לאחר תאונת-דרכים? האם יש צורך לקבל ייעוץ משפטי מעו”ד לאחר תאונת-דרכים? מהו שכר-טרחת העו”ד בתביעת פיצויים? לפניכם כל התשובות וסדר הפעולות אותן יש לבצע לאחר קרות התאונה.

לצערנו, בכל שנה עולה מספר תאונות-הדרכים ומס’ הנפגעים בהן. עפ”י נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2012 ארעו כ- 12,484 תאונות-דרכים, בהן נפגעו כ- 23,904 בני אדם.

תאונות-הדרכים חושפות אותנו למקרים של פגיעות גופניות מכל הסוגים, החל מהפגיעות הקלות ביותר ועד לפגיעות הקטלניות ביותר.

כפועל יוצא מהנזקים הרפואיים הנגרמים לנפגעי תאונות-דרכים, נגרמים לנפגעים ולבני משפחותיהם נזקים נלווים דוגמת; הפסדי-השתכרות, הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרה של בני-המשפחה או אנשי מקצוע. בגין נזקים אלו מכסה פוליסת ביטוח החובה.

האם אני זכאי לפיצוי למרות שאני אשם בתאונה?

אנו נתקלים פעמים רבות בנפגעים המשוכנעים כי אינם זכאים לפיצוי בגין הנזקים הרפואיים והנזקים הנלווים שנגרמו להם כתוצאה מהפגיעה בתאונה, לאור העובדה כי הינם האשמים בהתרחשותה. חשוב להדגיש כי פוליסת ביטוח החובה מכסה את המבוטחים ללא כל קשר לאשמה, ומשכך אדם הנפגע בתאונת-דרכים, זכאי לפיצויים גם אם הוא אשם בקרות התאונה.

 

סדר הפעולות המומלץ לאחר תאונת-דרכים

1. קבלת טיפול רפואי – ברור מאליו כי אילו נגרמה כתוצאה מתאונת-הדרכים פגיעה קשה או לחילופין, פגיעה קלה המלווה בפגיעות כדוגמת שברים, הרי שבלית ברירה יפונה הנפגע מזירת התאונה באמצעות אמבולנס.

 

סעיף זה מופנה בעיקר לנפגעים “קלים” שבמרבית הפעמים כתוצאה מתגובות שונות (פחד, חרדה, בהלה וכיוצ”ב), מסרבים לפנות לקבלת טיפול רפואי או להתפנות באמצעות אמבולנס מזירת התאונה.

חלק מהנפגעים אינם נוטים לייחס חשיבות לפגיעה ונוכחים לגלות כי סימפטומים לפגיעות “יבשות”, עלולים להופיע לאחר מספר ימים, שבועות ואף חודשים לאחר התאונה.

לכן, חשוב מאוד לפנות לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר אירוע התאונה גם אם על פניו נראה כי “עברתם את התאונה בשלום” וללא נזקי גוף, וזאת על-מנת לקבל אישור לכך מגורם רפואי מוסמך ומקצועי לאחר עריכת בדיקות רפואיות מתאימות.

2. פנייה לתחנת המשטרה – לאחר תאונת-דרכים יש לפנות לתחנת-המשטרה הקרובה ולדווח אודות קרות התאונה. בסיום הדיווח יקבל הנפגע אישור המפרט את מלוא פרטי התאונה. חשוב לציין, כי לעיתים קיימת חשיבות רבה לפער הזמנים שבין קרות התאונה לבין מועד ההודעה למשטרת-ישראל, לכן, רצוי מאוד למסור דיווח מהר ככל שניתן.

אילו מסמכים יש להציג בתחנת-המשטרה לאחר תאונת-דרכים?

נהג נפגע – יש להציג רישיון נהיגה, רישיון רכב, תעודת ביטוח חובה ותעודה רפואית בגין טיפול רפואי.

נוסע ברכב / הולך-רגל/ רוכב אופניים – יש להציג תעודה מזהה, תעודה רפואית בגין טיפול רפואי ואת פרטי הנהג והרכב המעורבים בתאונה.

3. רישום – ניהול תביעת פיצויים נגד חברת הביטוח עלול להמשך מספר חודשים ואף שנים, מטבע הדברים בחלוף תקופה ארוכה קיימת נטייה לשכוח חלק מן הפרטים. לכן, מומלץ לערוך רישום של כל פעולות היומיום במסגרתן הורגש קושי או הורגשה הגבלה כלשהי אשר לא הורגשו לפני התאונה. כמו כן, רצוי לצלם את הפגיעות הגופניות ואת תהליך ההחלמה.

 

4. איסוף מסמכים – יש לשמור באופן קפדני ומסודר את כל המסמכים המתייחסים לתאונה, לרבות מסמכים רפואיים, אישורי מחלה, קבלות בגין הוצאות שנגרמו ותמונות.

 

5. פנייה לייעוץ משפטי – לאחר קבלת הטיפול הרפואי, ובהתאם לממצאים הרפואיים יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעו”ד העוסק בתחום נזקי הגוף, על-מנת לבחון את המשך התהליך מול חברת-הביטוח ולדאוג כי הנפגע ימצה את מלוא זכויותיו ויקבל את הפיצוי המשקף את נזקיו כהלכה.

 

חשוב לציין, כי חלק מן הנפגעים בתאונות-דרכים (בעיקר הקלות שבהן) “מנסים את מזלם” ופונים לחברת-הביטוח בניסיון למצות את זכויותיהם באופן עצמאי או אפילו באמצעות סוכן הביטוח. פנייה עצמאית לחברת הביטוח הינה פעולה שגוייה וחסרת אחריות שכן, מעבר לעובדה כי פנייה ללא הידע המשפטי המתאים עלולה לגרום נזק, הרי שהנפגעים כלל אינם יודעים מהם הנזקים אותם זכאים לתבוע מחברת הביטוח. כמו כן, אין בידי הנפגעים האפשרות לאמוד את גובה הפיצויים הנכון אשר ישקף את הנזקים שנגרמו ועלולים להיגרם בעתיד. לאחר קבלת הפיצוי, לא ניתן יהיה לפנות בפנייה חוזרת לחברת הביטוח, גם לא במצב בו תחול החמרה במצב הרפואי.

שכר-טרחת עו”ד בתביעת פיצויים לנפגעי תאונת-דרכים

 

שכר-טרחת עורך-הדין בטיפול בתביעת פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים נגזר באחוזים הקבועים בחוק מגובה הפיצוי המגיע לנפגע. לכן, כשהטיפול בתביעה אינו כרוך בשלב הראשוני בתשלום כלשהו מצד הנפגע (מלבד אגרת ביהמ”ש, במידת הצורך), אין סיבה שלא תנוהל התביעה ע”י עו”ד העוסק בתחום נזקי-הגוף, שכן פנייה שכזו, כאמור, תביא לפיצוי מקסימלי אשר ישקף את הנזקים האמיתיים שנגרמו בתאונה ועלולים להיגרם בעתיד.

מאת עו”ד ערן אלזם – ייצוג וייעוץ משפטי בתביעות נזקי-גוף

*כל האמור לעיל אינו מהווה ואינו יכול להוות תחליף לייעוץ משפטי.

---

למשרדנו ניסיון רב בייצוג נפגעים, אנו מלווים את הנפגע לאורך התהליך כולו עד למיצוי מלוא זכויותיו וקבלת פיצוי מקסימלי!  צור/צרי קשר בטלפון: 03-5230007 או לחץ כאן.

המשרד מעניק שירותי עו”ד לתאונות-דרכים, עו”ד לנזיקין, עו”ד לפיצויים, עו”ד לתאונת עבודה, עו”ד לנזקי-גוף, עו”ד לתביעות פיצויים. במהלך השנים עסק משרדנו בייצוג נפגעי תאונות-דרכים בתביעות רבות כנגד כלל חברות הביטוח והגופים השונים (תביעה נגד AIG, תביעה נגד הכשרה, תביעה נגד הכשרת היישוב, תביעה נגד הראל, תביעה נגד ביטוח ישיר, תביעה נגד תשעה מיליון, תביעה נגד איי די איי, תביעה נגד איילון, תביעה נגד כלל, תביעה נגד “קרנית”, תביעה נגד “הפול”, תביעה נגד שומרה, תביעה נגד מנורה, תביעה נגד אגד, תביעה נגד דן, תביעה נגד רכבת-ישראל’ , תביעה נגד חברת אוטובוסים פרטית) בתיקים שונים, לרבות בתביעות פיצויים נגד הפול בתאונת אופנוע, בתביעות פיצויים נגד הפול בתאונת קטנוע\ בתביעות שליח נגד הפול  של רוכבי קטנוע נגד הפול, בתביעות פיצויים של הולכי-רגל שנפגעו בתאונות-דרכים, בתביעות פיצויים בתאונת “פגע וברח” כנגד “קרנית”, בתביעות פיצויים של רוכבי אופניים בתאונת “פגע וברח”, בתביעות פיצויים של נוסעים שנפגעו בתאונת-דרכים, בתביעות פיצויים של נהגים שנפגעו בתאונות-דרכים, בתביעות של נוסעים באוטובוס שנפגעו בתאונת-דרכים, בתביעות נפילה באוטובוס, בתביעות תאונה במונית ועוד.